כיצד מאמר חז"ל-"עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל", עולה בקנה אחד עם ההוראה "קדש עצמך במותר לך", שאף מודגשת מאוד בתורת החסידות והמוסר? ראיתי בספרים שאם אדם לא ירגיל עצמו לשלוט על תאוותיו, אף שמותרות, לא יהיה לו סיכוי במלחמת היצר, ועוד מאמרים בחשיבות זיכוך החומר וכו’.

צריך לזכך את החומר ע"י שלא שטופים בו, אבל אם טועמים מכל מין ומכירים את גדלות ד' שרבו מעשיו והוא הרבה טעמים והנאות ליהנות בהם בני אדם זהו שבח לד' ואין בזה פגם.