שלום הרב אם אני כותב ספר תורני בגמרא או בהלכה ורובו המוחלט עשוי מהבינה מלאכותית האם זה גניבת דעת לכתוב שאני כתבתי אותו מבלי לציין שהשתמשתי בAI (בינה מלאכותית)? סוף סוף אני הכוונתי אותו כיצד אני רוצה שהוא יכתוב, וכן תיקנתי אותו וגם הורדתי או הוספתי ממה שהוא כתב, ובאמת בגלל זה הבנתי שמבחינה חוקית אין בזה בעיה של זכויות יוצרים. אני כמובן עובר על הכל ופותח את המקורות ומשפץ חלק ממה שהוא כתב, ובחלק מהדברים אני מכניס לו את המקורות והוא כותב מאמר. אציין שאני לומד בישיבה תיכונית כיתה י"א, ומשתדל ללמוד תורה בהתמדה ושאיפתי לגדול בתורה ולהועיל לעם ישראל. תודה רבה

שלום וברכה, תחילה אשיב על שאלתך מבחינת ההלכה, ואחר כך אכתוב לך עצה בעניין הזה. מבחינת ההלכה נראה כך: קודם כל ידוע שלא כל מה שכותב הבינה מלאכותית הוא נכון ומדויק. לכן מה שכתבת שאתה רוצה לעבור על הכל – זה חשוב לא רק מצד שאלת גניבת דעת, אלא שאם לא תבדוק הכל, אתה יכול ממש לטעות ולהטעות. מבחינת גניבת דעת יש כאן שאלה. בירושלמי (שביעית י ג) למדנו שאדם היודע מסכת אחת ומכבדים אותו כאילו הוא יודע שתי מסכתות עליו לומר להם שהוא יודע רק מסכת אחת. אף בענייננו לכאורה אתה גורם לאנשים לחשוב שחיברת בעצמך ספר תורני, ואתה בקי במקורות רבים וכו. אך נראה שאם אתה עובר על הכל, ופותח את כל המקורות בפנים, ממילא אתה באמת יודע את כל מה שכתבת. ואף שאתה מצטט ציטוטים רבים מספרים שלא למדת, לכאורה מכיוון שכולם יודעים שאתה יכול להיעזר בבינה מלאכותית ובשאר הדרכים שניתן בקלות להגיע דרכם למקורות רבים (ספרי המלקטים המצויים לרוב, וכן באינטרנט) - ממילא אין בכך גניבת דעת. אם הבינה מלאכותית כותב סברות ולא רק מביא מקורות הדבר יותר בעייתי, משום שאנשים יכולים לחשוב שאתה חידשת סברות אלה, ובאמת הם לא הסברות שלך. ואפשר שמדובר בסברות שנאמרו על ידי רבנים שהבינה מלאכותית מצא, וכך אתה גם אומר דבר שלא בשם אומרו, ויש בזה חשש של עבירה על הלאו של "אל תגזול דל כי דל הוא" (עי' מגן אברהם סי' קנו, ורבי עקיבא איגר שם). אך אם אתה קורא את הסברא שנכתבה, ולגמרי מסכים איתה, וברור לך שהיא נכונה, יתכן שזה בסדר שאתה כותב את הסברא בלי לומר מאיפה הסברא הגיעה (עי' שולחן מנחם סי' קיז שביאר שאין צורך לומר דבר בשם אומרו, במקרה שהשומע עצמו התייגע והתעמק בהבנת הדברים ששמע עד שנתעצמו בשכלו והשגתו באופן שהשתכנע והבין את הדברים ונעשו חלק משכלו). לגופו של עניין תרשה לי לומר לך שלענ"ד לא זו הדרך לכתוב ספר באופן כזה. יש בכך שאלה של גניבת דעת, וחשש של האומר דבר שלא בשם אומרו כאמור, ואתה אולי נהנה מכבוד התורה שלא בצורה נכונה (עי' חיים שאל ח"א עא). אך מעבר לכך יש בכך סוג של ביטול תורה. אין תועלת גדולה לחבר ספר כזה. הדרך הנכונה לגדול באמת ולהועיל לרבים כפי שאתה שואף היא ללמוד תורה כסדר, גמרא ופוסקים ושימוש תלמידי חכמים בישיבה. את הלימוד שלך נכון לסכם אפילו בלי חידושים, כדי שהדברים יהיו ברורים לך ושמורים בזכרונך. קל וחומר שכדאי לכתוב את החידושים המתחדשים לך בע"ה. כאשר תרגיש שהסיכומים והחידושים שלך יהיו לתועלת הרבים תפרסם אותם. אפשר להשתמש בבינה המלאכותית לתועלת הניסוח, או למצוא איזה מקור וכדומה. תגדיל תורה ותאדירה, ותעשה חיל בלימודך! הרחבה: מובא בירושלמי (שביעית פ"י ה"ג) שאדם שלמד מסכת אחת והלך לאיזה מקום, ושם נותנים לו כבוד הראוי למי שלמד שתי מסכתות צריך לומר להם שהוא יודע רק מסכת אחת. והקשה בשו"ת מהרי"ט (ח"ב, או"ח סי' ח) על דברי הירושלמי הנ"ל שהרי למדנו (חולין צד:) שכאשר אחרים הטעו את עצמם אין בכך איסור גניבת דעת. אף כאן הרי הוא לא אמר להם שהוא יודע שתי מסכתות. וכתב המהרי"ט שיש לומר שבכך שמקלסים אותו בפניו ושותק, ממילא טועים בכך וחושבים ששתיקה כהודאה, שהוא יודע הרבה תורה, ובאמת אינו יודע כל כך הרבה. החיד"א כתב (חיים שאל ח"א עא) שאין כוונת הירושלמי שצריך לגלות להם שהוא יודע רק מסכת אחת מצד גניבת דעת (שבאמת אין גניבת דעת כי הם הטעו את עצמם כנ"ל), אלא משום שהוא נהנה מכבוד תורה והוא לא ראוי לכך, והכבוד הוא דבר גדול שצריך להודיע שלא ליהנות חנם. וסיים החיד"א: "ועל זה ידוו כל הדווים המקבלים כבוד ההמון שמכבדין אותו כאלו הוא גברא רבא ואינו אפי' זוטא והירא לנפשו כי על הכל יתן דין וחשבון חייב לומר בפירוש כי אינו ראוי לכבוד הזה. ובזה יפטר מעונש מתעטף בטלית שאינו שלו". לגבי החשיבות בכתיבת חידושי תורה וסיכומים של הלימוד שאדם לומד: בגמרא (בבא בתרא דף י:) מובא שבשמיים אומרים: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". וכתב על כך המהרש"א (שם): "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים. וכך המליץ מרן הראי"ה קוק: "ומה טוב יהי אם תתרגל להניח על הכתב את תמצית הסוגיה וחילוקי שיטותיה, אפילו ללא חידוש" ("אגרות", חלק רביעי, ט"ו טבת, תר"פ).