מדוע יש פוסקים לומר הלל בברכה ביום העצמאות וירושלים- הרי הנס לא נעשה לכל עם ישראל ואפילו לא לרובו, ומפורש בפוסקים שצריך להיות לכל עם ישראל ולכן לא תיקנו בפורים? ואם תאמר שעם ישראל שבארצו נחשב לעיקר, זה אינו, משום שמפורש בתרומת הדשן שבחנוכה לא היו אומרים הלל אם לא שהיה נס פך השמן!

הנחת היסוד שלך, שההצלה שהייתה לישוב היהודי בארץ הייתה אך ורק לו, היא טעות. הציבור היושב בארץ הוא הנקרא עם ישראל, כל היהודים שנמצאים בחו"ל נחשבים לפרטים. כך כותב הרמב"ם בספר המצוות, כשהוא מדבר בקשר למציאות שלא יהיו שום יהודים בארץ. הוא אומר: שחלילה לה' לעשות כך לאחר שהוא הבטיח שלא ימחה את אותות האומה, אפילו אם נשארים בארץ ישראל רק עשרה יהודים- הם נחשבים עם ישראל. אם כן, במלחמת השיחרור ובמלחמת ששת הימים, זה לא רק שמספר היהודים שהיו כאן ניצלו אלא עם ישראל ניצל. יש דוגמא לכך במסכת הוריות בדף ג'. הגמ' שם אומרת שאם בי"ד הורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת שלא כדין, אם רוב הציבור עשו על פיהם - הבי"ד צריך להביא פר העלם דבר של ציבור. ואומרת הגמ' מי זה רוב הציבור? זה אלה שיושבים מדן ועד באר שבע. אלה שישבו בבבל לא נחשבים. רבנו תם אומר שעל נס שנעשה לכלל ישראל- אומרים הלל.