שלום כבוד הרב. לפני שחזרתי בתשובה תרגלתי במשך שנים מדיטציה מסוימת שעזרה לי מאוד לשיפור המידות והרבה בזכותה מצאתי את דרכי אל היהדות. כל מה שעושים במדיטציה זו זה להתבונן בנשימה הטבעית ובתחושות הגוף, אין חזרה על שמות ולא ריכוז בדמויות כאלה ואחרות, רק התבוננות בטבע הגוף כמו שהוא. האם יש בעיה הלכתית להמשיך ולתרגל זאת? יש לציין שהתרגול עוזר לי מאוד בהגברת הריכוז, יכולת הלימוד ושמחת החיים.

ראשית, נקדים שבמדיטציה עוסקים בריכוז גדול סביב נושא מסוים ובזאת אמורים להשתחרר ממועקות חיצוניות. דא עקא, שפעמים פעולת הריכוז אמורה להתבצע תוך כדי אמירת מילים לא מובנות או סובבת סביב אישיות מסוימת האמורה להיות איש פלא (גורו בלשון ההודים), וכללי המדיטציה דורשים להאמין בכוחותיו העל טבעיים שזוהי פעולה שיכולה לשעבד אליה את הנפש ויש בזה חשש לעבודה זרה. ועל כן אם תרגול זה אינו מקשר אותך עם דמויות מסוימות, או מחייב לומר מילים לא מובנות אין בזה איסור. אבל לשם בדיקת יעילות התרגול בזכות עצמו תנסה להתרכז בנושאים שתבחר בעצמך, אך רצוי שלא יהיו רק בתחושות שלך כיון שהן עלולות לצמצם אותך רק סביב לעצמך. ואם אמנם חובת כל אחד לשמור על בריאותו ויכולותיו, אך תכלית החיים היא עבודת ד' ועבודת ישראל ולא ההצלחה האישית.למשל, ניתן לחשוב על ירושלים עיר הקודש, בית המקדש, מעמד הר סיני ועוד נושאים בונים ומשמעותיים. אך על כל פנים אם הריכוז נעשה כפי שאתה מציין בשאלתך - בריכוז בנשימה ובתנועות הטבעיות של הגוף אין בכך איסור, אבל יש בכך קצת סיכון של השתעבדות כדברי חז"ל שגם על דברים מותרים הנהגת האדם צריכה להיות על פי הכלל של מיעוטו יפה ורובו קשה.