בס"ד לכבוד הרה"ג דב ליאור שליט"א אני משתדל להקדים שלום לכל מכריי חביריי ושכניי כדברי המשנה. אלא שבגמ’ ברכות מבואר שמי שלא מחזיר שלום הוא כגזלן ,ורציתי לשאול מה עושים עם מי שלא מחזיר שלום שלכאורה אני מכשיל אותו בגזל? א. האם לומר לו בוקר טוב במקום? או להמשיך לומר שלום ומדוע אין בזה משום גזל כדברי הגמ’? ב. מי שלא מחזיר שלום בעיני נתפס כגאה ופועל בתוכי רצון שלא לומר לו שלום בכלל ,אבל בזה אני נעשה כשותף במחלוקת ,האם להמשיך לומר שלום ולעבוד על עצמי שתעשה אמירה זו לשם שמים לגמרי או לחדול?

אם אתה מוותר לו אין שום בעיה, וכן אם אתה מחשיב אותו כמי שלא יודע שצריך לענות. חז"ל למדו דבר זה מהסמיכה על הפסוק "גזלת העני בבתיכם", והגמרא שואלת וכי גזלת העשיר מותרת?. ומתרצת הגמרא, שגזלת העני הכוונה מלשון עניה, שאת העניה לשאלת השלום גזלת ממנו. אבל כל זה מצד מוסרי.