שלום כבוד הרב. אני רוצה לתת מעשר כספים אך מתלבט. מצד אחד יש לי בת דודה חרדית אשר נשואה לאברך והמצב אצלם הוא סביר מינוס אולם יש להם קצת סיוע מההורים. מצד שני יש ישיבה ציונית שאני מאוד רוצה לתת לה מהמעשר כספים. האם יש פה עניין של "עניי עירך קודמים" מצד זה שבת דודה שלי היא חלק ממשפחתי ואני צריך לתת לה קודם? יש לציין שאני מאוד מתנגד לדרך החרדית וחושב שהדרך שלהם (ללמוד בלי להתגייס ובלי לעבוד) היא שהביאה עליהם את המצב הכספי הירוד הזה ( בהסתמך על תשובות של רבנים ציונים שמתנגדים לדרך זאת ואומרים שלשיטת הרמב"ם יכול להיות שדרך זו היא בגדר של חילול השם). אודה לתשובה בעניין.

לא ידוע לי על רבנים ציוניים הפוסקים כשיטת הרמב"ם בניגוד לרוב הפוסקים ולמנהג הרווח בישראל מדורי דורות. הרמב"ם עצמו לא שלל את שותפות יששכר וזבולון והתפרנס ע"י אחיו עד שזה טבע בים. כשמשפחה מעונינת מיוזמתה לתמוך בלימוד תורה של אחד מבניה אין כאן כל חילול ה'. אדרבה, האם משפחה שמסייעת לאחד מבניה ללמוד היסטוריה של ימי הביזנטים מחללת את ה'? לא תהיה כהנת כפונדקית! השתלמות תורנית למי שמתאים לכך חיונית להמשך קיומו של עם ישראל. גם בישיבות ציוניות מעודדים את המוכשרים לגדול בתורה, אנו זקוקים להם כאוויר לנשימה לא פחות מהאקדמיה שזקוקה לחוקרים ומלומדים ברמה בכירה, ואף הרבה יותר מהם. אין אפוא מחלוקת שמצוה לסייע למי שמשתלם בלימוד תורה בשקידה וברצינות, ובפרט כאשר יש לו אחריות ציבורית וכשיגדל בתורה יזכה את הציבור בידיעותיו. יש ויכוח בשאלה אחרת, האם חברה שלמה על כל חבריה צריכה לעסוק אך ורק בתורה כל החיים, בין אם הם שקדנים ובין אם לאו, ואסור לאף אחד לפרוש מהכולל ולהתפרנס בכבוד, ואם יעשה יוחרם וינודה, ילדיו יוצאו מבית הספר ולא ישתדכו אתם, וכל זאת על חשבון הציבור שאינו מעונין בכך, בשאלה זו גם הציבר החרדי חלוק בתוכו. התורה לא דרשה מעולם שכולם יעסקו כל חייהם אך ורק בתורה ולא יתפרנסו כלל (ברכות לה ב אור שמח הל' ת"ת ור' הקדמתי לספר באהלה של תורה ח"א) אלא רק אותו חלק מוכשר שה' חנן אותו בכישורים מתאימים לכך (כמובן שבגיל הצעיר כולם צריכים ללמוד תורה עד שיגיעו לרמה תורנית סבירה וגם בהמשך החיים חייבים להקדש כל זמן פנוי ללימוד תורה). אם קרובך באמת מסוגל ומתאים לגדול בתורה מצוה לסייע לו, אך אינך חייב לתת את כל כספי המעשר אך ורק לו אתה יכול גם לתת חלק לאברכים ציוניים.