אני מחנך כיתת תיכון במוסד חינוכי תורני. במהלך השנים נוצרו ביני לבין התלמידים קשרים טובים, גם עם התלמידים הפחות מקפידים בתורה ומצוות. חלק מן תלמידים מצהיר באופן ברור כי אין להם שום ענין בתפילה ואין להם שום רגש ורצון להתפלל בתפילה של המוסד. אני בהתלבטות קשה - האם ליצג את המוסד באופן קשוח וקר ולחייב את התלמידים להגיע לתפילה (אולי אני חייב לעשות זאת מצד האמת ואחרי המעשים ימשכו הלבבות) או שאולי דבר זה רק יזיק?

שאלה זו צריכה לידון עם ראש המוסד ומחנכים אחרים. ככלל מורה אחד אינו יכול להפר החלטה מוסדית, מפני שבזה הוא שובר את הקו החינוכי הכללי, ואולי לו עצמו יהיה קל יותר, אבל לשאר המחנכים יהיה יותר קשה. על כן כל זמן שאלו הכללים יש לעמוד מאחריהם. אפשר לעשות זאת מתוך הבנה לבעייתם של התלמידים, אבל לומר להם, שאלו הכללים ואתה מחויב לעמוד מאחריהם. בלא קשיחות אישית כלפיהם, אלא מתוך נאמנות למערכת ולהחלטותיה. במקביל תעלה את הבעיה בפני ראש המוסד והמחנכים ותבחנו את דרכי ההתמודדות עם הבעייה.