שאלה: שלום הרב! לפני שלוש שנים בערך כשהייתי באולפנה דיברתי עם המחנכת שלי על המשפחה שלי וסיפרתי לה שההורים שלי גרושים. אני לא מסתירה את זה שיש לי הורים גרושים, אבל גם לא מפרסמת את זה בראש חוצות, והמחנכת שלי הייתה מודעת לכך. סיימתי את האולפנה לפני שנתיים, ושנה שעברה פתאום קיבלתי טלפון מנערה שלומדת באולפנה שלי וקטנה ממני בשנתיים. היא אמרה לי שההורים שלה גם גרושים והיא רצתה להתייעץ איתי במשהו שקשור לעניין. שאלתי אותה מאיפה היא יודעת שההורים שלי גרושים (כי אני בטוח לא סיפרתי לה), ואני לא זוכרת בדיוק, אבל נראה לי שהיא אמרה שאותה מחנכת שלי סיפרה לה. אני לא נתתי שום רשות למחנכת שלי לספר זאת לאנשים אחרים, וזה מאוד פגע בי שהיא סיפרה את זה. אמנם לא מפריעה לי שאותה בת יודעת מכך, אבל יש בזה עניין של דברים אישיים שלא אישרתי שיפורסמו.
יש לי כמה שאלות שקשורות לעניין בעניין לשון הרע: האם זה שהאמנתי לאותה נערה שהיא אמרה שזאת המחנכת שלי שסיפרה נחשב קבלת לשון הרע? והאם זה אומר שהחטאתי אותה במסירת לשון הרע? אם כן, האם יש דרך לעשות תשובה? בנוסף, עד היום מאוד קשה לי לסלוח לאותה מחנכת ואני רוצה לדבר איתה על העניין ולשאול אותה מאיפה היא קיבלה רשות לספר, ואם היא הייתה מבקשת ממני רשות הייתי מסכימה. וגם כדי לדבר איתה על זה כדי למנוע שהיא תספר עוד פעם דברים גם על בנות אחרות, כדי שלא יפגעו עוד בנות. אבל אני חושבת שאם אני אדבר איתה על כך אני כמובן אצטרך להגיד לה שאותה נערה אמרה לי שהיא זאת שסיפרה לה שההורים שלי גרושים, ובכך בעצם אני אגיד לשון הרע על אותה בחורה... העניין הזה מאוד חשוב לי, ואני ממש רוצה לדבר עם המחנכת שלי על זה כי אני מרגישה שרק כך אני אוכל לסלוח לה. אז האם מותר לי לדבר עם אותה מחנכת? אם לא מה עליי לעשות?? תודה רבה!!
תשובה: שלום רב: להערכתי המחנכת סיפרה לשם תועלת [כדי שהחורה השניה תוכל להעזר בך] וכנראה שמההתנהגות הזורמת שלך היא הבינה שאין לך הקפדה לספר זאת לתועלת. בפועל יש כאן טעות של המחנכת.. להערכתי המחנכת תשמח שתדברי איתה ותאמרי לה את הקושי הגדול מנקודת הראות שלך. הדרך לדבר הוא לדבר על הקשיים שלך ועל הרגשות שלך. לא לנתח את מה שהמורה עשתה. את צריכה להתמקד רק בקושי שלך וברגשות שיש בך. בודאי לדבר בכבוד עם המחנכת.
גירסת הדפסה
שלח לחבר