ידוע שהחזן בימים הנוראים צריך להיות נשוי עם ילדים כי אדם בעל משפחה דואג יותר וטרוד יותר ולכן יתפלל ביותר כוונה. גם לרווק יש דאגות (ממה שזכור לי מימי רווקותי). הדאגה המתמדת אם בכלל אמצא שידוך היתה קשה מאד. גם לנשוי חסר ילדים יש דאגות כששנה מתחלפת בשנה ואין ילדים זה מדאיג מאד והתפילות לעיתים היו עמוקות הרבה יותר מתפילותי היום, כשהמשפחה התרחבה. קשה לי להבין למה לא יכולתי להיות חזן בימים נוראים? וכי דאגותיהם של הרווקים או של חסרי הילדים נופלות משל הנשואים פלוס?

אכן אתה צודק שגם לרווק יש דאגות או לאדם נשוי בלי ילדים, אך הנקודה המרכזית של שליח ציבור, היא שיש ציבור שעומד מאחוריו ותלויים בזכותו. ומעין זה יש במשפחה המצומצמת שהילדים מבקשים מאביהם לחם והם תלויים בו והוא שליח שלהם לתפילה. הרב רואי מרגלית.