יש לי גפן יחידה וברצוני לשתול תחתיה צמחי תבלין ותה. האם מותר? ברמב"ם ראיתי שכתוב שרק תבואה וירקות אסור וזרעים מותר, מה מוגדר זרעים?

שלום רב, תשובה: הרמב"ם (הל' כלאים פ"ה ה"ו) כתב: אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד, אבל שאר מיני זרעים מותר לזרעם בכרם ואין צריך לומר שאר אילנות. לדעת הרמב"ם כל מיני זרעים מותר לזרעם בכרם כפי שהותרה זריעת אילנות בכרם, לאחר מכן הרמב"ם סייג את דבריו, על פי המבואר במשניות (כלאים פ"ה מ"ח), וז"ל (הל' כלאים פ"ה הי"ט: הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר מיני זרעים אינן כלאים בכרם, הקנבוס והקנרס וצמר גפן הרי הן כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם, וכן כל מיני דשאים שעולין מאיליהן בשדה הרי הן מקדשין בכרם, ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש, הקנים והוורד והאטדין מיני אילן הן ואינן כלאים בכרם. הרמב"ם לא ביאר מדוע זרעים מותרים בכרם, וכמו כן הרמב"ם לא הגדיר מהם זרעים המותרים, מלבד הדוגמאות שהביא, בכו"א נראה שזרעים מותרים לגמרי בכרם, ואין בהם אפילו איסור מדרבנן. לשיטתו כל דבר הדומה לאירוס קיסוס ושושנת המלך אין בו משום כלאים. הראב"ד חולק על הרמב"ם בשתי ההלכות דלעיל וס"ל שאין כאן היתר למין זרעים אלא ההיתר הוא בכל המינים שאין מקיימים אותם, וז"ל (פ"ה ה"יט): הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר כל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. א"א נראה לי טעות הוא זה והעיקר כך הוא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאים בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם לפי שאין מקיימין מהן וכן הוא בתוספתא. למדנו שנחלקו בהיתר של האירוס והקיסוס האם הוא נובע מכיוון שהם זרעים או שמא מכיוון שאין מקיימים אותם, ועיין ברדב"ז (פ"ה ה"ו) שדן בשאלה זו, בכו"א אנו רואים שלא כו"ע התירו מיני זרעים. בנדון דידן זורעים על מנת להנות מהצמחים א"כ הרי מקיימים מינים אלו ולדעת הראב"ד הדבר אסור. עוד יש להוסיף שיש הרבה ראשונים, ובהם הראב"ן, ר"ש, רא"ש, ר"ן שההיתר בזרעים הוא מדאורייתא אבל מדרבנן אסור לזרוע אפילו מיני זרעים. העולה שיש לנו ג' דעות בראשונים לענין זרעים בכרם א. דעת הרמב"ם המתיר לגמרי. דעת הראב"ד שמתיר רק מינים שאין מקיימים אותם, אבל דבר שמקיימים אסור מדאורייתא. ג. דעת הר"ש שיש איסור מדרבנן. אפילו אם נכריע כדעת הרמב"ם המתיר זרעים בכרם, עדיין יקשה לנו מהם זרעים? וכבר הקשה כן החזו"א (סי' א ס"ק יג) שנשאר בכך בצ"ע. הרמב"ם (פ"א מהל' כלאים ה"ט) הביא הגדרה לפיה כל שדרך לזרוע ממנו שדות הם הנקראים מיני זרעים, וכל שזורעים ממנו ערוגות בלבד הרי זה ירקות. אלא שנשאלת השאלה האם אפשר ללמוד מהגדרה זו לדיני כלאי הכרם, שמא הגדרות הרמב"ם שם נאמרו רק לעניין המינים אולם לא לגבי זרעים בכרם. וכבר נתקשה בשאלה זו במשפט כהן (סי' כח), ולא פשט ספק זה. עוד יש להוסיף את דברי מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (ספר ב, מדור ד פ"ה) שהוסיף הרי גידול שדות גדולים או ערוגות קטנות אלו דברים המשתנים עם האמצעיים הטכניים, וא"כ אין מקום היום להגדרות אלו, בייחוד שאפילו לפת צנון ובצלים היום אין זורעים ערוגות אלא שדות, האם משום כך יהא דינם כעת כזרעים ולא כירקות לעניין כלאי הכרם? וצ"ע. העולה לנו שהגדרת הזרעים איננה ברורה, ומשום כך מרן הרב זצ"ל אסר לגדל טבק בכרם, שמא יש בו כלאים. הגר"א ס"ל שכל שזרעו נאכל הם הזרעים, וכל שאין זרעו נאכל הרי זה ירק, ולפי דעת הגר"א שהגדרת זרעים דבר הנאכל, א"כ גם צמחי תה ותבלין אין להגדירם זרע, שהרי אין הזרע נאכל אלא העלים. העולה לנו שלכל הדעות צמחי תה ותבלין אסור לזרוע תחת הכרם. אולם אם מדובר בשאלתך בצמחי תה שהם כאילן, שאין זורעים אותם כל שנה אלא גדלים שנים רבות, אפילו שהם כשיח, הרי דינם כאילן ומותר לשותלם ליד גפן ובלבד שלא יגיע לידי הרכבה, ועל כן צריך להרחיק ג' טפחים משורש הגפן. סיכום: כל זריעה צמחי תה תחת גפן אסורה, כל שתילת שיחים תחת הגפן מותרת, ובלבד שירחיק ג"ט מעיקר הגפן. בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי