שלום הרב! ראיתי שאדם מחוייב להשקיע במצווה כל עוד היא עולה פחות מעשירית מכספו, עד חמישית הוא פטור אבל חייב, ויותר מחמישית מכספו אסור לו להשקיע במצווה שמא יזדקק לבריות. שאלתי היא האם מדובר בסכום המקובל לרכישה או בסכום שאני אישית אוציא עליה. למשל מצוות כתיבת ספר תורה (לדעת הפוסקים שכל אדם מחוייב לרכוש ספר תורה) ,ספר תורה עולה כ-130,000 ש"ח ולכן מי שאין לו 650,000 ש"ח אסור לו לרכוש ספר תורה. אך אם אני סופר סת"ם, לכתוב ספר תורה יעלה לי 20,000 (לא כולל שעות העבודה), האם אני מחוייב במצווה ברגע שיש לי 200,000 ש"ח? וכן השאלה לגבי מגדלי אתרוגים, ייננים, וכו' תודה רבה!

לשואל, שלום! נראה בבירור שחישוב החומש או המעשר צריך לכלול גם את ערך שעות העבודה ולתרגם אותן לכסף. הרי מטרת הדין שהאדם לא יזדקק לבריות, כפי שכתבת, ואם סופר סת"ם שיש לו 200,000 ש"ח יתחייב להפסיד שנת עבודה כדי לכתוב ספר תורה לעצמו נמצא מזדקק לבריות. ומה לגבי מצוות צדקה? האם אינסטלטור, למשל, חייב לעבוד בבתי עניים ללא גבול וללא שכר, כי זוהי צדקה שאיננה דורשת ממנו הוצאת כסף אלא רק זמן עבודה? ומצאתי שדן בזה בהרחבה בשו"ת מהרי"ל דיסקין סי' כג-כד, וכתב שזמן עבודה נחשב ככסף לעניין חישוב החומש. אמנם מצאנו לכאורה להיפך בכיבוד אב ואם, שאע"פ שהבן לא חייב לממן את הוצאות האכילה והשתייה של אביו ואמו ("כיבוד אב - משל אב"), עליו לכבדם בגופו (דהיינו לשרת אותם ולהגיש את מאכליהם וכדומה) אפילו אם משום כך יצטרך להתבטל מעבודתו ולחזר על הפתחים (שו"ע יו"ד סי' רמ ס"ה). אך זוהי הלכה יוצאת דופן, שכבוד אב ואם חשוב יותר ממצוות אחרות, והגר"א (שם סק"ז) תמה באמת על דין זה ולדעתו זוהי מחלוקת בבלי וירושלמי ועל פי הבבלי אין הלכה כן. ובשו"ת מהרי"ל דיסקין הנ"ל סובר שגם ביטול המלאכה שהוזכר בשו"ע הוא רק עד כדי חומש מעבודתו של הבן, לבל ימות ברעב.