כהמשך לתשובה זו רציתי לשאול מה ההסבר לכשפים המופיעים ברחבי הש"ס, שבהם לא מופיע המבט הרפואי כלל, אלא רק דרכי זהירות ולחשים למיניהם של כשפים שהיו מצויים בימיהם (שהרמב"ם בכלל מכחיש את אמיתותם). וכשלומדים קטעים אלו יש הרגשה של חוסר משמעות, ומנסים לעבור לקטעים אחרים שכביכול "באמת" שייכים לתורה. אבל מצד שני צריך לשאול, הרי בשאר קטעי הגמרא ידוע שבכל דבר טמונים סודות עמוקים שחז"ל טמנו בו, ואם כן לכאורה גם לעניינים אלו צריכה להיות משמעות פנימית יותר, שהרי בכל זאת גם הם נכנסו לקטעי התורה! אך הבעיה היא שנראה שבאמת המפרשים לא התייחסו לכך.

שלום וברכה! חלק מן הכשפים שבגמרא מופיעים בהקשר הלכתי, של איסור כישוף ודרכי האמורי. לגבי אלו כמובן אין קושי מדוע הם הובאו, שהרי יש לכך צורך הלכתי, לדעת אילו מעשים מותר לעשות ואילו אסור. אולם חלק מענייני הכשפים מופיעים שלא בהקשר הלכתי, אלא סתם הזכרה של לחשים וכדומה, או תיאור של מעשים שונים שאירעו שבהם נעשה כישוף. וכאן עולה השאלה, שלכאורה אין בכך צורך. בעניין זה יש לחלק את התשובה לשנים, שכן כפי שציינת, בעניין הכשפים יש מחלוקת בין גדולי ישראל: רבים מגדולי ישראל סברו שהכישוף הוא דבר אמיתי שפועל באמת במציאות, אלא שהתורה אסרה זאת משום שזהו שימוש בכוחות שליליים ושינוי של הסדר הראוי של הבריאה (עיין למשל רמב"ן על התורה, דברים י"ח, ט). לעומתם, יש שסברו שהכישוף הוא רק אחיזת עיניים ותרמית ולא דבר ממשי כלל, והתורה אסרה זאת משום שעובדי עבודה זרה הטעו באמצעים אלה את הבריות ללכת אחרי האלילים (עיין למשל רמב"ם הלכות עבודה זרה י"א, טז). ממילא, בין שתי הדרכים הללו יהיה הבדל גם לגבי שאלתך - מדוע חז"ל הביאו דברים כאלה בגמרא: על פי הדרך שהכישוף הוא דבר אמיתי, קל להבין את הדבר, שחז"ל הביאו זאת כדי ללמדנו שישנם כוחות כאלה בעולם, ולהזהיר אותנו מפני כשפים ולחשים שונים שעלולים לגרום נזק לאדם. על פי הדרך השניה, הסוברת שהכישוף הוא שקר, מסביר המאירי בכמה מקומות, שלמרות שהכשפים אינם פועלים במציאות האובייקטיבית, הם עלולים לגרום נזק לאדם שמאמין בהם, משום שהוא חרד מן הכשפים והדבר עלול להשפיע עליו מבחינה נפשית ואף גופנית. לדעתו, זו היא הסיבה שחכמים הזכירו דברים כאלה, משום שישנם אנשים שבאמת עלולים להיפגע מהם, מחמת החרדה שלהם מן הכשפים (עיין למשל בפירוש המאירי לשבת פ"ב א, ד"ה "חרס"; פסחים ק"ט ב, ד"ה "בכמה מקומות"). לגבי השאלה האם צריך להתעכב על עניינים אלה כמו על סוגיות הלכתיות ומחשבתיות שבגמרא - נראה שבאמת אין צורך לשנן דפים אלה באותה מידה שבה משננים את סוגיות הגמרא הרגילות. כפי שכתבתי בתשובה הקודמת, כך נהגו המפרשים לאורך הדורות, שלא הרחיבו בביאור העניינים הללו כפי שהרחיבו והעמיקו בסוגיות ההלכה והאגדה.