אם צלו כבד על רשת עם תחתית אבל שחכו לחתוך או לדקור את הכבד לפני צליה וגם לא שתפו ולא המליחו האם הכבד כשר בדיעבד ומותר לאכילה או לא?

שלום רב. לבני אשכנז - הכבד מותר באכילה. ולבני ספרד, יש לחותכו לפני האכילה ולהוציא את הדם שבו. ואם רוצים לבשלו אחר כך, גם לבני אשכנז יש לחותכו לאחר הצלייה. מקורות: ראה שו"ע ורמ"א (יו"ד ע"ג א' וג' ונוש"כ). דעת השו"ע (שם) שדוקא אם רוצה לבשל את הכבד לאחר הצליה יש לחותכו שתי וערב, אך אם אוכלו צלי, מספיק לחותכו לאורך או לרוחב (שו"ע שם ג', ופר"ח שם, כה"ח שם סק"ז ח', וראה שו"ע המקוצר ח"ד עמ' קס"ד), ויש מי שכתב שלדעת המחבר צריך תמיד קריעה שתי וערב (ע"פ המבואר בב"י סע' ג' שכוונת בה"ג שנפסק במחבר, שצריך "חתיכה", היינו שתי וערב, וראה חסד לאברהם אלקלעי אות י"א). בעוף, בני אשכנז מסתפקים בהסרת המרה מן הכבד כמ"ש הרמ"א (שם א'), ובספר זבחי צדק (אות כ"ד) כתב שנהגו בבגדד כדעת הרמ"א בכבד של עוף אך אם מבשלים אותו אחר הצליה צריך חיתוך גמור. אולם כה"ח (שם וסק"ד) שסומכים על נטילת המרה אף שמבשלים אח"כ, וכן מפשטות דברי הפוסקים אין חילוק בין עוף לבהמה. אולם כאמור יש שכתבו שדין זה נאמר רק ביחס לעוף, ולא בכבד בהמה שנטילת המרה בו אינה משפיעה כל כל מחמת גודלו (ט"ז וחוות דעת שם). ובבא"ח (אחרי י') כתב שנהגו להחמיר לחתוך שתי וערב גם כבד של עופות אף שחלוק לשניים. לגבי ניקוב שמועיל כחיתוך, כן כתב הרמ"א (שם). דעת הרמ"א בהמשך (שם ב') שאם צולים את הכבד, אין צורך בחיתוך כלל. והקשו האחרונים על דבריו ממה שהצריך לפני כן (סע' א') חיתוך לפני הצליה. ונחלקו האחרונים בדעתו, דעת הט"ז (סק"ה) שלרמ"א אין צורך כלל בחיתוך, ומה שהצריך זה רק אליבא דהמחבר. ויש שחילקו (כה"ח סק"מ) בדעתו בין צליה על מנת לבשל שצריך חיתוך, לבין צליה בלבד, שאין צריך. בכל אופן בדיעבד אם לא חתך את הכבד לפני, פסק מרן השו"ע (שם ג'): "ואפ לא קרעו קודם צלייה - יקרענו אח"כ", וכן נוהגים בני ספרד. והרמ"א הגיה: "ויש אומרים דאין צריך לצלי שום חתיכה כלל, וכן נוהגין אפילו לכתחילה" ואם כן לבני אשכנז אין צורך בחיתוך כלל. לגבי מליחה והדחה, מבואר בדברי השו"ע (שם סי' ע"ו ה') שאם צולים את הבשר, אין צריך למולחו או להדיחו לפני כן. אולם לדעת הרמ"א (שם ב') יש להדיח את הבשר כדי לנקותו מהדם שעליו ואח"כ לפזר עליו מעט מלח. ובדיעבד כשלא הדיחו ומלחו, אין זה מעכב, כיון שהאש שואבת את כל הדם (רמ"א שם ואחרונים). בברכה רבה,