יש לי שאלה שלאחרונה אני חושבת עליה די הרבה, התורה טוענת שהעולם נברא לפני 5000 שנה אבל המחקר טוען שהיו יצורים חיים לפני מיליוני שנים. לצורך העניין- דינוזאורים המדע מצא המון מינים של דינוזאורים שחיו לפני מיליוני שנים. מצד שני התורה אומרת שלפני 5000 שנה העולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום שזה לא בדיוק נשמע הגדרה של מקום שיכול לאכלס בתוכו יצורים חיים אני מאמינה בתורה אמונה שלמה וזה מה שאני לא מבינה. ברור לי שהמדע טועה בעניין האדם בא מהקוף (ומשום מה זאת דעה מאוד רווחת היום) אבל לטעון שיש יצורים חיים שהם לא רק דינוזאורים אלא גם ממותות וסוגים של נמרים וקנגורו ועוד הרבה שחיו לפני מיליוני שנים?? גם בתורה יש את הקטע שבבריאת העולם היה את "הלוויתנים הגדולים" שיש פירוש שזה הדינוזאורים או שדוד עלה על ראם בלי לשים לב בכלל שזה ראם וידוע לנו היום שזה לא באמת הראמים שיש היום זה גם יכול להיות דינוזאור כי הוא היה גבוה וגדול מאוד לפי מה שכתוב תקופת דוד המלך הייתה לפני כמה זמן? אלפיים שנה מאז שחרב בית המקדש השני ובין בית המקדש הראשון והשני מפריד שבעים שנה אז בערך לפני.. 3000 שנה? שוב פעם אני אומרת שאני מאמינה לגמרי בתורה אבל יש הבדל עצום בין חמש אלפים ושלושת אלפים למיליוני שנים שנה איך המדע הצליח להגיע למספר כזה של שנים?

שלום לך, שאלת שאלה יפה. אבל בתורה לא כתוב שהעולם נברא לפני 5000 שנה, אלא שהאדם נברא לפני 5000 שנה או קצת יותר. בהחלט יתכן, וכך גם נראה לפי הסיפור בתורה, שלפני שנברא האדם, נבראו בעלי חיים שונים, שהתורה לא מפרטת מהם, מפני שבעיניה אין לכך חשיבות. התורה כללה את כולם בסיפור קצר של שבעה ימים, מה שיכול להתפרש גם כשבעה תקופות, שאין אנו יודעים כמה זמן לקחה כל אחת מהן [=יתכן וכל יום בבריאה לקח בפועל אלפי או מליוני שנים]. אם נרצה לדייק יותר נאמר, שהתורה גם לא אומרת שהאדם נברא לפני 5000 שנה. יתכן והיו בני אדם שחיו עוד קודם לכן. התורה סופרת כמה שנים עברו מאז שהאדם הראשון דיבר עם אלוקים. כמה זמן עבר מאז שהאדם הגיע למדרגה שבה האדם, יצא מחזקת בעל חיים ונכנס להגדרת אדם, כלומר, אדם עובד אלוקים. סיפור הבריאה לא נכתב כדי לספר לנו כיצד נברא העולם מבחינה פיזית או ביולוגית [=ולכן גם אין מקום להשוואה בין הסיפור בתורה לממצאי המחקר]. את זה התורה משאירה לחוקרים ולמדענים. הדבר שחשוב לתורה הוא ההתפתחות המוסרית והרוחנית של האדם, ואת סיפור ההתפתחות המוסרית של האדם התורה מספרת באריכות. ותחילתו של הסיפור על המוסר והצדק, הרוח והחזון, מתחיל בנקודה שבה האדם פגש את האלוקים. ומכאן, ורק מכאן, התורה מתחילה לספר כיצד התקדם האדם והעולם, מבחינה מוסרית ורוחנית, עד ליציאת ישראל לגלות בחורבן בית ראשון [=מה שגרם לעיכוב גדול בהתפתחות המוסרית של העולם ומין האדם בכלל]. אנחנו לא יודעים בדיוק מהם "התנינים הגדולים" שנזכרו בסיפור הבריאה, ומסתבר שכוונת התורה בהזכרתם, היא לומר, שגם החיות הגדולות הללו נבראו בידי האל. וכפי המסופר, הם נבראו לפני האדם, כלומר לפני שהיה בעולם אדם עובד אלוקים. הסיפור על דוד הראם לא מופיע בתנ"ך כלל. זהו מדרש ואין שום צורך לפרש אותו כפשוטו. סוף דבר יתכן ובאמת העולם קיים הרבה יותר שנים ממה שמתואר בתורה. אבל התורה אינה רואה חשיבות בלספר מה ארע באותם התקופות, מפני שהן היו חשוכות מבחינה רוחנית ומוסרית. ולכן היא התחילה את הסיפור מאדם הראשון, שהיה הראשון שעבד אלוקים, ובכך פתח עידן חדש הבריאה: העידן שבו האדם לא רק נלחם על קיומו החומרי, אלא גם על עולמו המוסרי והרוחני. בברכה אוריאל טויטו