עורכת דין שהייתי איתה בקשר וטיפלה עבורי בכמה ענינים, פנתה אלי יום אחד ואמרה שהיא במצוקה וצריכה עזרה כלכלית. ליבי יצא אליה והעברתי לה 100 אלף ש"ח לחשבון. לצערי, שגיתי והעברתי את הכסף ללא שטר הלוואה וכדומה, אך כמובן שכוונתי היתה שזו הלוואה ולא מתנה. כעת לאחר תקופה מסוימת, פניתי אליה שתחזיר לי את הכסף, והיא ענתה לי שהכסף ניתן לה במתנה ואינה צריכה להחזיר אותו.הענין מצער אותי מאד. מה הדין במצב כזה?

ראשית נאמר שאת צריכה לתבוע אותה לבית הדין והענין יתברר בפניהם, אני יכול לכתוב כאן רק חוות דעת הלכתית בהתאם לנתונים שמסרת, אך כאמור פסיקת הלכה תהיה של בית דין שישמע את הצדדים ויפסוק כהלכה. ברור הדבר שאם לא אמרת בפירוש שהכסף ניתן לה במתנה, אנו מתיחסים לנתינה כהלוואה. מדובר באומדנא כל כך חזקה, שהרי אף אדם לא נותן לאדם זר במתנה סכום כל כך גבוה. ולכן ברור שהיא צריכה להחזיר את הכסף, וכאמור אי אפשר לפרש את נתינת הכסף כמתנה. (חושן משפט סימן רסד, סעיף ד ברמ"א, וסימן רמו, סעיף יז). ועדיין נשאר לברר, אם העו"ד טוענת שאת אמרת בפירוש שמדובר במתנה, האם הדבר נחשב ללווה הכופר בכל ומחויב שבועת היסת מדרבנן ונפטר מהחוב, או שטענה כזו לא שכיחה ולא תופסת כלל? בסימן עה סעיף ז ש"ך סק כב. כתב הש"ך שאדם נאמן לטעון נתתו לי, רק כשיש לו מיגו שהיה טוען להד"מ. במקרה זה אין מיגו, שהרי יש סימוכין להעברה ברישומי הבנק, לכן העו"ד לא נאמנה לטעון שקיבלה ממך מתנה והיא צריכה להחזיר את ההלוואה. כאמור כל זה הוא חוות דעת כללית והרבה פעמים כשמגיעים לבית הדין מתבררים פרטים נוספים שמשנים את הדין. בהצלחה.