בני בכורי עולה לכיתה א’ ואני מתלבט לאיזה בית ספר לשלוח אותו. אנו מתלבטים בין בי"ס במסגרת החמ"ד לבין בי"ס פרטי. פירוט ההתלבטות: א. המורים- בבית ספר פרטי למורים אין קביעות והם נימדדים בהצלחתם, בבית ספר חמ"ד ישנם מורים שיש להם קביעות ואין דרך להחליפם במורים מתאימים יותר דבר שלענ"ד, נוגד את סוגיית מלמד שפשע או אף שנמצא טוב ממנו מעבירים אותו (ב"ב פ"ב) ב. התלמידים - בחמ"ד מחוייבים לקבל כל תלמיד ואין דרך להוציא תלמיד שאינו הגון (פרט לועדת השמה). בבית ספר פרטי מקבלים ומרחיקים לפי שיקול דעת ההנהלה שאמורה לפעול ע"פ ההלכה ושיקול הדעת החינוכי (לא תלויי בג"ץ). ג. התוכנית - בחמ"ד התוכנית ע"פ משרד החינוך. בחינוך פרטי ישנו תגבור תורני. ההרשמה לבית ספר פרטי משמעותה השקעת זמן וכסף רב, ויתכן שתדרוש מאיתנו מעבר דירה, שינוי מקומות עבודה וכו’, אך עיקר חיינו אלו הילדים ואנו מוכנים לכך. בהתאם לזאת דעתי נוטה לבית הספר הפרטי אך אשמח לשמוע את דעת הרב בנושא.

זו שאלה מורכבת. כל השיקולים שהעלת משמעותיים וההכרעה צריכה להיות על פי החשבון הכולל. אולי ראוי להוסיף עוד שיקול, שאם בית הספר הפרטי אינו מלמד מקצועות חול, לא תקיימו את מה שאמרו חכמים שחייב אדם ללמד את בנו אומנות. לעיתים בוגרי תלמודי התורה אינם מצליחים להתקבל לישיבות תיכוניות טובות, והילדים הולכים בדיעבד למקומות שאין בהם לימודי חול, ובסופו של דבר הם נפגעים גם ביראת שמים וגם בדרך ארץ. אמנם כאשר באחד מלמדים רק קודש ובשני רק חול, ברור שהקודש קודם. לשיעורו של הרב זלמן מלמד בנושא לחץ כאן. עוד בנושא מהרב זלמן מלמד. לתשובת הרב יעקב אריאל.