ידועה לי דעת כת"ר שאין להיכנס למצב של משיכת יתר בבנק למטרות צריכה שוטפת. אני נמצא במצב דחוק למדי, שבו רמת ההוצאה קרובה מאוד לרמת ההכנסה, וללא חסכונות כלשהם. במצב זה קורה שאני נכנס למצבי משיכת יתר בעל כרחי - כגון אם המלגה שאני מקבל מתאחרת, ומצד שני ההוצאות השוטפות המשולמות בהוראת קבע יורדות מחשבוני. מה עלי לעשות? האם ניתן לסמוך על המקילים במצב כזה? נראה לי שאם אלוה בכל פעם שקורה דבר כזה אכנס למצב של חוסר שליטה.

לא ידוע לי על מקילים במשיכת יתר למטרות צרכנות כאשר ישנה תוכנית חיסכון שניתן היה לשוברה. גם כאשר יש תוכנית חיסכון כזו, הריבית על משיכת יתר היא גבוהה לאין ערוך מההכנסות על פקדון בתוכנית הטובה ביותר. גם הלוואה בנקאית רגילה אינה פתרון: לא מבחינה הלכתית שהרי היא נועדה למטרת צריכה ולא מבחינה כלכלית שכן גם עליה תשלם ריבית. הפתרון היחיד הוא הלוואה מקופת גמ"ח. להמשך הדיון בנושא.