שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • קשר בגיל צעיר
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
הם מותר לדבר עם בנות דברים בטלים? למשל בסניף כשיושבים בנים ובנות ביחד או בשיחה אחד על אחד . האם מותר להיפגש קבוצה של בנים ובנות ולשוחח? חיפשתי הרבה ולא מצאתי תשובה חד משמעית עם מקורות אשמח לפירוט, תודה.
תשובה
שלום וברכה, לפי ההלכה אין להיפגש קבוצה של בנים ובנות ולשוחח סתם כך. הרי זה בכלל מה שאמרו חז"ל "אל תרבה שיחה עם האשה" (אבות א ה). מותר לדבר עם אשה רק לצורך. למשל אם צריך לשאול אשה איך מגיעים למקום כלשהו. או שיחה עניינית בענייני עסקים. מרן הרב קוק זצ"ל נהג במדת חסידות ולא התמקח עם אשה על מחיר כדי לקצר בדיבור עם אשה (לשלשה באלול אות ב). מקורות והרחבה: בגמרא בעירובין (נג:) מסופר על רבי יוסי הגלילי שהלך בדרך ופגש את ברוריה, אשתו של רבי מאיר. אמר לה רבי מאיר: "באיזו דרך נלך ללוד?". אמרה לו ברוריה: גלילי שוטה! וכי לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה! היה לך לומר בלשון קצרה "באיזה ללוד". אמנם כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' יג) שאנו לא נוהגים לדקדק עד כדי כך וזה לשונו: "וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת לה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד". עכ"ל היביע אומר. כעין דברי הדרך פקודיך כבר כתב במחצית השקל (אבן העזר כא ס"ק ו). הרי שלא נוהגים לדקדק כל כך לקצר את הלשון כפי שברוריה אמרה לרבי מאיר. אך פשוט שאין לדבר סתם דברים בטלים. בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד סימן ס) האריך בשאלה כמו בנידון שלנו. "בדבר בחור אחד צעיר לימים אשר לא שייך עדיין לעניני שדוכים וגם אינו חושב כלל בדבר נישואין, הסיתו לבו לבא בקשרי רעות עם נערה צעירה אשר גם כן לא שייכת עדיין וגם אינה חושבת כלל בדבר נישואין, באמרו דכיון דהם נזהרים מלהכשל באיסור יחוד אין בזה שום איסור, ואף שודאי יודע שלא נאה הדבר אינו מתחשב עם עניני חסידות וצנועים ביותר ואינו רוצה לשמוע דברי מוסר ותוכחה אלא כשישמע ממני שאסור הדבר ע"פ הלכה פסוקה וא"כ מוכרח אני תיכף להשיב שהרי נוגע למעשה תיכף". והאריך האגרות משה להסביר שיש בדבר כמה איסורים: ראשית כל יש איסור קרבה בעריות (נדה היא מן העריות), שלדעת הרמב"ם איסורו מהתורה. והוסיף שהוא כמפורש באבות דרבי נתן (תחילת פרק ב) והובא בהגמי"י שם אות א': "איזה סיג שעשתה תורה לדבריה ה"ה אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב". הרי שבכלל "לא תקרב" הוא גם דבור דברים בטלים. וכתב האגרות משה (שם): "הרי הוא איסור החמור גם מדאורייתא שאיכא בקשרי רעות שיש לנער עם נערה שאף אם יזהר מחבוק ונשוק ונגיעה ויחוד איכא מה שמדבר עמה איזה משך זמן בדרך חבה ונהנה מזה ומהסתכלותו בה, ואף לרמב"ן שפליג וסובר שהוא רק מדרבנן נמי עכ"פ הוא איסור חמור דאיכא אסמכתא מקראי ולוקין ע"ז מכת מרדות. וזה ברור שקשרי רעות עם נערה הוא מצד חבת אשה ולא רק רעות בעלמא שלזה יותר היה ניחא לו עם חבריו הבחורים ולמה לו הנערה לזה ובפרט שאין לו כבוד ושם טוב מזה הרי ודאי שהוא מצד חבת הנערה מצד שהיא אשה, ואף שהיא פנויה הרי היא נדה שהיא ערוה דחייבי כריתות שנאמר בהו הלאו ובנדה הא איכא עוד קרא בנדת טומאתה לא תקרב ואף שהוצרך קרא זה בשביל האיסור גם לבעלה מ"מ איכא ממילא עוד איסור גם לאחרים". עוד הוסיף האגרות משה שיש איסור נוסף שידידות עם נערה מביאה לידי הרהורי עבירה. וזה לשונו: "עוד איסור דאורייתא הא מצוי להיות דמאחר שיש לו הנאה מקרבותה של הנערה מצוי לבא מזה להרהורים ולהוציא זרע לבטלה שאף שלא מרגיש בזה תיכף אפשר שבשביל זה יהרהר בלילה ויבא לידי טומאה בלילה שע"ז נאמר הלאו דונשמרת מכל רע שכן הוא לשון ר' פנחס בן יאיר בכתובות דף מ"ו ע"א אלמא שכן איכא מציאות בהרהור ביום שאף אם לא בא תיכף לידי טומאה אפשר שיבא בלילה דאחריו וזהו לאו דאורייתא אף אם יזדמן שלא יראה קרי אח"כ בלילה ואם יבא עי"ז לטומאה הרי הוא עוד איסור חמור שמביא עצמו במעשיו לידי כך, ונענש ח"ו יותר ע"ז מכפי הרואה קרי ע"י שבא לו הרהורים רעים ע"י שראה דבר ערוה בהזדמנות שאף באופן שאינו אנוס אינו עכ"פ מזיד". עוד הוסיף האגרות משה שכאשר לבו גס בנערה הרי שיש איסור ייחוד אפילו בפתח פתוח לרשות הרבים, עיין שם באריכות. ובשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ד - חושן משפט סימן ו) ביאר שאין מניעה לבחור אשה להיות חברת כנסת. ואף שזה גורם למצב שגברים צריכים לדבר עם נשים אין בכך איסור. וזה לשונו: "הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה. ואפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם. ולא אמרו רבותינו אל תרבה שיחה עם האשה (אבות א' ה') אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עון, אבל לא שיחה של וכוח בענינים חשובים וצבוריים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר. ואל תשיבני ממה שאמרו חכמים: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה (סוכה נ"א), שלא נאמר זה אלא בכנסיה המונית גדולה של כשרים ופרוצים יחד, ובכגון זה חוששים למעוטא דפרוצים, וביותר בהיותם עסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם, אבל בכנסיה של נבחרים לא נאמר דבר כזה לעשות את נבחרי העם לפרוצים בעריות, ולא תהיה כזאת בישראל..." עכ"ל. ע"ש שהביא המשפטי עוזיאל הוכחות לשיטתו. אך דבריו אמורים בשיחה עניינית, כמו שיחה בענייני עסקים ולא בשיחה בטלה סתם. לכאורה יש לשאול מדוע התורה שדרכיה דרכי נועם אינה מאפשרת שיחה ידידותית בין המינים. על זה כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל במידות הראיה (ערך צניעות): "מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, הי' ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך-ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה א). הצנוע מכיר, כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי-אם מפני התכלית הכללי היפה". אגב העידו שמרן הראי"ה קוק לא ראה צורת אשה מימיו (מבחירי צדיקיא לרב זוסמן עמ' קפב, ועמ' קפה). אך יש לציין שאין להגזים ולהתנהג בחוסר נימוס עם בני משפחה. בספר אורו של עולם (עמ' 134) מובא סיפור על הגרש"ז וז"ל: "קיים סיפור ידוע בקרב המשפחה: הרב ראה כיצד בן משפחה חולף על פני אחיינית שלו מבלי לומר לה "שלום". הרב ידע שהבחור עשה זאת מטעמי צניעות, ובכל זאת הלך אחריו וגער בו באין רואה: "אינך אומר לה שלום"?! הלא צריך גם להיות בן אדם". לפי דברינו יוצא שלכאורה אין מקום כלל לסניף בני עקיבא מעורב. אכן סניף מעורב נוגד את ההלכה. אלא שלפעמים יש לזה מקום כדי להציל אנשים שלולא בני עקיבא היו רחוקים יותר מהדת, ובפרט בחוץ לארץ שלעתים לולא בני עקיבא היו מתבוללים. וכך כתב בשו"ת שרידי אש (חלק א סימן עז עמוד ריט): "ואמנם מבין אני לרוח קצת החרדים המרננים נגד "ישורון", שהם רואים במנהגיו סטיה מן המנהגים שהורגלו בהם באורח חייהם בפולין ובאונגארן. אולם הם מעלימים עיניהם מן המצב בצרפת כמו שהוא. ליהודים החרדים מן הסוג הישן אין שום השפעה על מהלך החיים, הם מרוכזים בתוך חוגם המצומצם ואינם שמים את לבם לתהליך ההתבוללות העושה שמות גם בקרב החרדים. אף החרדים שולחים בניהם ובנותיהם לבתי ספר נכריים, ואין להם שום ערובה שיהי' בכוחם לעמוד נגד הזרם השוטף ומכלה, הם בוטחים בעצמם ואינם דואגים דאגת מחר לעתידם הדתי של ילדיהם. צו השעה הוא ליצור חוג של צעירים וצעירות דתיים, תנועת נוער עם התלהבות מדבקת וכוח משיכה חזק, אשר בהיותם מושרשים בקרקע היהדות הדתית יסתגלו להכניס זרם חדש בקרב היהדות, זרם של להט נפשי, של רוח רענן וחי, שבכוחו לכבוש את הלבבות ולרומם את הנפשות הנחשלות, שהגעגועים לחיי קדושה של יהדות טהורה עוד לא עומעמו בקרבן. רק במסגרת זו של ארגון "ישורון" אפשר למשוך את הנוער שלעולם לא יבוא למקום אחר. ורק במסגרת זו ישנם סיכויים לשגשוג חדש של הרוח הדתי ולפעולה חנוכית כובשת וסוללת דרך". לכן בשאלות אלו יש להתייעץ עם רבני המקום. בברכת גמר חתימה טובה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il