ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- אור חדש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
העדפנו (בינתיים) שלא להתייחס למעלליה המצחיקים של הצנזורה ביחס לבית הכנסת 'החורבה' בירושלים. כוונתנו לעיתון 'המבשר' וחבריו, אשר צוירה בהם 'החורבה' כמקום משכנה מימים-ימימה של 'העדה החרדית' ורבניה - הרב דיסקין זצ"ל והרב זוננפלד זצ"ל.
כל הבקיא בהיסטוריה של 'החורבה' יודע כי מעולם לא היה לציבור זה ולרבנים אלו קשר ל'חורבה'. הרב זוננפלד אף התבטא כי מאז שהחלו לדרוש ב'חורבה' בשפה העברית, הוא אינו מסכים לדרוך בה. הנכון והאמיתי הוא כי ה'חורבה' הייתה שייכת לרוב החרדי המתון, אשר בראשותו עמד הגאון ר' שמואל סלנט, ולאחמ"כ מחליפו מרן הראי"ה.
נוסף לעובדות ההיסטוריות, הרי שאופיו של בית הכנסת, כמרכז לאומי וציוני, המסמל את ה'אתחלתא דגאולה', לא התאים להשקפת אנשי ה'עדה החרדית'.
על האמת ההיסטורית בתולדות ה'חורבה' ניתן לקרוא בספר החדש 'חורבת ריה"ח בנשיאות מרן הראי"ה קוק זצ"ל' (ראה להלן עמ' 7).
מנחם פרוש ז"ל
גם בכתבות השונות והמשונות שהתפרסמו אודות מנחם פרוש ז"ל וקורות חייו, בימים שלאחר פטירתו, נמצאו שיבושים היסטוריים מכוונים.
הגדיל לעשות השבועון 'משפחה', אשר מילא דפים ארוכים בסיפורים ועובדות מתולדות חייו של הנפטר, מעורבים בבלבולים היסטוריים מוזרים ביותר.
בעיתון אחר הופיעה כתבה שלימה על משחק הפורים בו התאמנו מספר נערים, ובתוכם המנוח, לרצוח את מרן הראי"ה קוק, ר"ל. בכתבה זו הושמו רבני ירושלים דאז ורבני הבד"ץ, לקלס ולביזיון נוראיים.
פירוט השקרים והביזיונות האמורים ימתין מעט, משום שאנו מחכים להוצאת הספר הביוגראפי על תולדות חייו של פרוש. מן הסתם, כמנהג "ההיסטוריונים החדשים", יופיעו בספר זה בדיות ושברי סיפורים, ומאידך יושמטו פרטים ועובדות אחרות, ואנו מצידנו נוכל להגיב בצורה שלמה ומפורטת על שלל הסילופים.
"כל העדה כולם קדושים"
אמנם, כתבה אחרת הגדישה את הסאה בצורה מחפירה, ועל כך לא נוכל שלא להגיב. באופן אחר, יכולה לשמש כתבה זו כבנין-אב ומדגם מייצג לתופעת שכתוב ההיסטוריה והטיוח ולמגמתיות הזולה הרווחת בקרב אותם ה"היסטוריונים".
בעיתון 'משפחה' מס' 948, ג' ניסן תש"ע, הופיעה כתבה מאת "א. נתנאל" על פרשיה היסטורית כאובה. מדובר במותו של אדם תימהוני בשם יעקב ישראל דה-האן, אשר נהרג לפני 86 שנה, ככל הנראה בידי אנשי 'ההגנה'.
כאן שוב מופיעה לנגד עינינו תופעת הצנזורה במלבושיה ומחלצותיה המפוארים: הפיכת אדם טמא ושנאוי ל"קדוש", העלמת דעת גדולי
ישראל ודמגוגיה זולה בסגנון היסטורי. והכל, כמובן, בשם ה'חרדיות'.
טרם ניגש לברר את תוכן הדברים, נציין כמה מהתארים שמזכה בהם בעלת הכתבה, את מושא כתבתה - יעקב דה-האן:
"קדוש", "רבי", "הרב", "יהודי חרדי".
ומהם דעותיו של אותו דה-האן? מסופר לנו בקצרה בשתי מילים: "התנגד לציונות". כנראה שזה כבר מעניק לו אישור כניסה ל"עולם התורה'".
ומה מסופר לנו בכתבה?
שיעקב דה-האן התמים, נהרג בלכתו לתומו ברחוב, לאחר שיצא מתפילת ערבית.
הקורא הפשוט שאינו מכיר מקרוב את פרטי הפרשה, וסומך על אמינות העיתון, מקבל את הרושם כאילו מדובר ברצח אכזרי כלפי יהודי קדוש וטהור, שביקש לעבוד את ה' בשקט ובשלווה, ולפתע באו אכזרים וקיפדו את פתיל חייו.
מוזר מאד הוא שהרקע לסיפור אינו מוזכר כמעט, וגם המעט שנכתב - מטושטש ביותר. אין פלא בדבר, שהרי לפי דעת הכותבת: "היסטוריה היא דבר רציני מכדי שיניחו אותו להיסטוריונים" (ציטוט מתוך הכתבה). אכן, משפט נאה לכתבה המתעלמת מכל החומר ההיסטורי הקשור לפרשה.
בדברים שלהלן לא ניכנס לויכוחים הפרטניים שדשו בהם כבר רבים בנוגע למקרה המוות של דה-האן, מבצעיו וסיבותיהם. זו אינה הנקודה החשובה בהקשר זה. החשוב הוא לברר את יחסם של גדולי ישראל לאיש זה, ולהציג את הפרטים ההיסטוריים לגביו כפי שהם וללא השמטות וצנזורים.
מי באמת היה דה-האן?
בגוף הכתבה מופיעים בקיצור קורות חייו של דה-האן, אשר שימש כאחד ממנהיגי 'העדה החרדית', ומדמויות ההוד שבראשה. כמובן, מושמטים מתוכם מספר פרטים מביכים, אשר ניתן למוצאם כתובים שחור על גבי לבן בכל אנציקלופדיה שהיא. לולא היו משכתבי ההיסטוריה מאלצים אותנו להזכירם, היינו מוותרים על כך, אך יש גבול לתעלולי הלבלרים, ולנו אין רשות לשתוק למול זיוף חמור כל כך.
"וחוב קדוש מוטל על כל מי שיראת ה' נוגעת ללבבו, לגלות קלונו למען הרים מכשול מדרך עם ה' ילדי צאן קדשים והמון הפשוטים שדעתם קלה, כי היכי דלא לגררו אבתריה, ולא יתגאלו בספרי המינות ולא ישתו מהמים המאררים בשירי תועבותיו" [מדברי הגאון ר' משה פריצקר, המובאים להלן].
והנה הפרטים שהושמטו בכתבה:
א. דה-האן היה נשוי לנוצרייה (גם בעת שהיה ממנהיגי הקנאים).
ב. הוא סבל ממחלות נפשיות נוראיות.
ג. הוא היה שטוף בעבודה זרה ובכפירה.
ד. הוא כתב כמה ספרי שירים, מלאים בזימה ועבודה זרה.
את הספרים הללו הקדיש דה-האן לידידיו ד"ר וולך והרב זוננפלד. כאשר פורסמו השירים ברבים, נבהלו אנשי 'אגודת ישראל', ונאלצו לפרסם את הסתייגותם מהם. מלבד אחד מראשי 'אגודת ישראל' שהעיז ללמד סנגוריה על שירי התועבה אלו. וכלפי וידויו של י' רוזנהיים - מנהיג 'אגודת ישראל' שהביע צער על השירים, יצא הוא ואמר ש"עוד ימים יבואו והחברה "אגודת ישראל" תקים מאתה איש אשר רוח בו להורות לעם את טיבם ויופיים של השירים האלה".
קדוש או מבזה ת"ח ורודף העם?
ובכן, יעקב דה-האן היה חבר באותה קבוצת מתפרעים, המכונים 'קנאים',
אשר אמללה את חיי רבני ירושלים, ובראשם מרן הראי"ה קוק. במשך שנים ארוכות בצעו הקנאים פגיעות נוראיות ברבני ירושלים, ממש בלי רחמים. פגיעות אלו הקימו כנגדם מחאות חריפות ביותר, עד אשר הקנאים הוחרמו ונודו מתוך הציבור, כולל מוסדותיהם ועיתונם 'קול ישראל'. חלק מאותה כנופיה לא הסתפק בביזוי הרבנים ובהפצת קלונם באמצעות שקרים משונים, אלא שלח את ידו גם ברדיפת האומה הישראלית בדרכים שונות ומשונות, למול מחאת הישוב היהודי בארץ על כל פלגיו, ונגד דעת גדולי ישראל בארץ.
פעילותו של דה-האן בתוך אותה כנופיה כתובה כולה בעיתוני התקופה. הוא גם זכה להיכתב בפרוטוקולים של המשטרה ובתי הסוהר, כשותף לקנאים שנאסרו בעוון פגיעתם במרן הראי"ה ורבני ירושלים, וכן בתביעה ממונית שהגיש בבית המשפט כנגד מרן הראי"ה... והדברים נגישים לכל המתעניין בהם.
"השבועון לבית היהודי"?!
הספרים עליהם התבססה הכתבה (ואף מוזכרים בה בפירוש) נכתבו ע"י גורמים קיצוניים-קנאיים, השייכים (לפחות בחלקם) לחוגי נטורי קרתא. מלבד שאלת מהימנותם, יש לזכור כי רוח הציבור החרדי כיום רחוקה מאוד מהשקפותיהם. חבל שעיתון מכובד כמו 'משפחה', המדמה לייצג את הצבור החרדי הכללי (כפי הרמוז בשמו: "השבועון לבית היהודי"), הדרדר לדעות קיצוניות שכאלו.
ונדון כאן בכמה ציטוטים מתוך הכתבה:
"הציונים השתיתו את כל הקיום שלהם כאן על אלימות בצורה הכי קיצונית שלה, אפס סובלנות, אפס הידברות, שלושה כדורי אקדח בראש לאדם שבעצם הקדים את זמנו"
מספר בדרמטיות מר יהודה משי-זהב לעורכת הכתבה.
מר משי-זהב הנכבד, הרשה לנו להטיל ספק קל בקביעתך: האמנם כל הקיום של הציונים היה בנוי על אלימות בצורה הכי קיצונית?! האם לא הגזמת?!
"לא רק על דה-האן איימו, אלא גם על הרב זוננפלד עצמו - מוסיף משי-זהב פרטים על אותה תקופה". אכן פרטים מעניינים, אך לאן נעלמו פרטי הפגיעות הממשיות (לא רק "איומים") מצד קבוצת
הקנאים במרן הראי"ה, אשר לקבוצה זו השתייך גם דה-האן בעצמו? זריקות אבנים, דחיפות מהגג, 'משחק הפורים' של פרוש וחבריו, ועוד. את הדברים האיומים הללו מנסה משי-זהב להשכיח. כנראה שהם אינם נחשבים בעיני הכותבת "פרטים מאותה תקופה".
לאחר מכן מובא צילום מעיתונות התקופה, ובו מדווח על הרצח. משום מה הצילום הוא מתוך עתון שיצא בחו"ל. להיכן נעלמו עיתוני הארץ? כיצד הם ראו את הדברים? מה חשבו תושבי הארץ על אישיותו המסוכנת של דה האן?
"אנחנו נמצאים בשיא השפל של המפעל הציוני", מודיע משי-זהב בידענות. "בקיץ האחרון מתו בחודש אחד 22 אנשים באמצעות רציחות אכזריות". ואנו שואלים, עד מתי יבלבלו אנשי נטורי קרתא בין אנשים רשעים לבין ציונים?! מה הקשר בין המפעל הציוני לבין אנשי פשע?! ליהודה משי-זהב פתרונים.
עד מתי אתם פוסחים?
כפי שכבר כתבנו, תמיהתנו על העיתון 'משפחה' גדולה במיוחד, משום שהוא מתיימר לייצג את הקהל החרדי המתון והחושב. שהנה, בתוך אותו גיליון עצמו, מופיעה כתבה מרכזית על מי שישב על כסאו של מרן הרב קוק - "מרן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים ועמוד ההוראה בדורו"!
אין לנו הסבר אחר להפכפכנות זאת מלבד צביעות: מצד אחד מעניקים כבוד לרבני ירושלים, ומצד שני מגדלים את ערכם של מבזיהם ופוגעיהם!
כמובן, זהו לא דבר חדש בעיתון 'משפחה', וגם לא 'חידוש' שלהם. לא נדיר למצוא בעיתונות החרדית כתבה אחת הכוללת גם את "מרן הגרצ"פ פראנק רבה של ירושלים", וגם את עמיתו "מרן הגרי"ח זוננפלד מרא דארעא דישראל"... מעניין לחשוב כיצד היו מגיבים הרב פראנק ושאר רבני ירושלים ביחס לפרסום כתבה מכבדת-מכוערת על אותו האיש המתועב יעקב דה-האן.
גדולי ישראל הביעו בגלוי את דעתם הנחרצת נגד אותו האיש דה-האן. הם חזרו והתריעו, במאמרים ובמכתבים, נגד אותם קנאים שהתהדרו בשמו. כדוגמא לכך, נביא להלן מכתב נדיר שפרסם אחד מגאוני ירושלים, אשר השתייך בעברו ל'אגודת ישראל': הגאון ר' משה פריצקר זצ"ל, 'הרב מברדיטשוב'.
חשוב לציין, כי מכתב זה שיקף את דעתם של כל רבני ירושלים בנוגע לאותו אדם.
אור חדש מכתב גלוי בעניין 'משמרת השבת'
מדור "אור יקרות" - כתבים נדירים ממרן הראי"ה קוק זצ"ל, גליון מס'13
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
דיני פלסטר בשבת
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
