(פח. רבע עליון – פח: 6 שורות מלמטה)

נושא א - כמה מהדם צריך לכסות?

A. המקורות
1. במשנה – דם הניתז ושעל הסכין -
ת"ק – צריך, ר"י – רק אם אין דם אחר (כלומר לר"י – לא צריך לכסות הכל).
2. בברייתא א -
כנ"ל, אך מוסיפים מקור לת"ק – "וכיסהו".
3. ברייתא ב -
ת"ק - כנ"ל (שצריך הכל), רשב"ג – רק אם לא כיסה דם הנפש.

B. סברות
"דמו"=
ת"ק – כל דמו,
ר"י – מקצת דמו,
רשב"ג – דם המיוחד (דם הנפש)

חלק ב - במה מכסין ובמה אין מכסין

א. הדין הבסיסי
A. במשנה
ת"ק – דברים כתושים דק מכסים, גס – לא מכסים.
רשב"ג – מה שמגדל – מכסים (ראשונים – רשב"ג מפרש את ת"ק).

B. הגדרת דק וגס
1. דק – כל שאין היוצר צריך לכתשו
2. גס – כל שהיוצר צריך לכשתו.
נפק"מ – כשצריך קצת בידיים, לפי שניהם נכנס להגדרה שלהם, וממילא: 1 – נחשב דק, 2 – נחשב גס.

C. ברייתא – מקור (פח. 6-)
מצד אחד יש ריבוי – וכיסהו בעפר – לא רק בעפר עצמו אלא גם בדברים שדומים לעפר (גרוס דק).
מצד שני יש מיעוט - בעפר (רק דברים שדומים לעפר: 1. גרוס דק. 2. מגדל (ולכן אבקת מתכות אינה טובה למשל).
ולמה לא עושים "כלל ופרט" ויהיה רק עפר? כי זהו כלל שצריך לפרט.

ב. יישומים לדין הבסיסי
A. עפר שאינו מצמיח (פח: מעל האמצע)
ר"נ בר"ח – לא מכסים (ורבא חלק),
רנ ברי"צ – מקור מברייתא – המהלך במדבר לא מכסה בעפר המדבר.

B. אפר וזהב
1. בברייתא הנ"ל – אפשר לכסות בזהב כתוש ובאפר של בגד שרוף,
כי נקראו עפר בתורה: "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת", "מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו".
2. ב"ה – מכסים בהם, ב"ש – לא (נקרא רק "עפר שריפת" אך לא "עפר").

[וצ"ע – הרי אינם מגדלים? אלא שכיוון שנקראו בפירוש עפר – מכסים בהם.
אך אם כך קשה למה לא מכסים בקרקע המדבר?
ולפי גרסת השאילתות זה מובן.