^ 1.אגב, בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד.
מה שברור הוא, שעל יסוד תקופה זו מתייחס כ"ק אדמו"ר הזקן אל הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כתלמיד לרבו, עד שמכנהו בתואר "רבותינו שבא"י" (אגרת ט), "רבותי שבא"י" (אגרת יז), "רבותינו שבאה"ק" (אגרת מז) וכיו"ב.

^ 2.ראה ב"תולדות חב"ד ברוסיה הצארית" פרק כו.
^ 3."סדר הנסיעה למחננו לאנ"ש הישנים על שבתות שלפני ר"ח לא יסעו כי אם פעם אחת בשנה דוקא... והשנה היא שנה תמימה דוקא בלי שום קדימה אפילו חדש אחד, והתחלתה משבת שלפני ר"ח סיון העבר, מלבד מד' פרקים שהרשות נתונה לכל ליסע, ואלו הן, שמחת תורה, שבת חנוכה, פורים, שבת שובה... ומי שההכרח לו ליסע שנית יכתוב הענין ואולי יותן לו רשות... ובכל שבתות שלפני ר"ח הרשות נתונה פעם בשנה" (לשון אדמו"ר הזקן באגרת מג).
^ 4.ונדפסה בתניא כ"הקדמת המלקט".
^ 5.אמנם בסוף ימיו כתב רבינו (אגרת קח): "נפש השפלה באמת לאמתו... ע"י קירוב הדעת ועצות מרחוק בכל עניני ב"ב, אף כי רובם ככולם הם דברי שקר א"א בענין אחר... כ"א בהתקרב הדעת... וגם אם אין רק דרך אחת והיא שפלה אזי לנחמו לקבל באהבה, או לעורר ולפשפש במעשיו ולשוב עד הוי' בצר לו וירווח לו".
וביאר כ"ק אדמו"ר זי"ע בשיחת כ"ף מנ"א תשי"ג (תורת-מנחם, עמ' 128-127): "שמעתי מאחד החסידים, שבליובאוויטש היו אומרים, שהאגרת "נפש השפלה" היא מענה על מ"ש אדמו"ר הזקן באגה"ק (סי' כב), שבה מוכיח הוא את החסידים על מנהגם "לשאול בעצה גשמית כדת מה לעשות בענייני העולם הגשמי". אך אעפ"כ המשיכו החסידים לשאול בעניינים גשמיים! ועל זה הוא המענה באגרת "נפש השפלה", שההתקשרות של "נפש השפלה" היא על-ידי גשמיות, ולכן צריכה גם ההשפעה להיות בגשמיות".

^ 6.וכשהתקבלה תקנה זו על ידי החסידים בבוחאב ישן, השיב גם להם באותו תוכן (אגרת פה): "אברכה את ה' הטוב והמטיב על שמועה טובה שמעה ותחי נפשי ממש, ומי האמין לשמועתינו, אשר סיפר לי ידידנו ציר נאמן מוכ"ז על כל אחד ואחד מקטן ועד גדול, אשר כולם נושאים נפשם לה' איש כערכו, להתחזק בכל עוז ותעצומות על התורה ועל העבודה שבלב זו תפלה... איש איש כאשר יוכל שאת, והחלש יאמר גבור אני. ראו עיני ושמח לבי, ואודה ה' בכל לבב על העבר, ובקשה על העתיד, כה יתן וכה יוסיף ה' לחזק ולאמץ לבם להיות מעלין בקדש ולא מורידין ח"ו...".

^ 7.בהקשר זה מעניינת הוראת רבינו אל כ"ק בנו אדמו"ר האמצעי, ואל הרה"ק רבי אהרן מסטאראשעלע, לכתוב לחסידים: "לא טובה השמועה... שנחלש ח"ו ההתעוררות שבלבם הטהור לה' אחד בתפלה, מבלתי לשום לב כלל, אי' עול היגיעה והעבודה בשעת התפלה בשעה גדולה בכל יום... פן ח"ו יהי' מההכרח להרחיקם מלבא בשער ה'... ודעת לנבון נקל, שכל דברינו אלה לא מדעתינו בלבד הם, אלא על פי דעת אדמו"ר שליט"א שהשביענו במרורים על כל הנ"ל, כי אין די באר במכתב גודל עוצם מורת רוח שמקבל משמועות רעות כאלו כו'... ויערה עליהם רוח ממרום לקבל עול מלכות שמים שלימה באור התורה ועבודה אמיתי אכי"ר".
^ 8.לאמיתו של דבר, "גבאי מעות-ארץ-הקודש" אשר בכל עיר, לא היו ממונים על גביית מעות-ארץ-הקודש בלבד – אלא הם שימשו כנציגי אדמו"ר הזקן בעיירותיהם. כל עניני החסידים היו נחתכים על פיהם, ובן היתר הם היו אחראים על יישום תקנות ליאזני – מי מהחסידים מקבל רשות לבוא אל רבינו, ומתי וכו'.
^ 9.לעת עתה לא נתברר מה היה חטאם. אמנם ממה שכתב רבינו (אגרת לד): "לא תהא כזאת בישראל ליתן קצבה וגבול לפדיון נפשות... ואפילו אם השבוי פשע בנפשו... מחוייבים לפדותו בדאיתא סכנת נפשות ח"ו", נראה לכאורה שמדובר בעבירה על החוק.
^ 10.יקטרינה הגדולה, קיסרית רוסיא בין השנים תקכ"ב-תקנ"ז.
^ 11.שהוא סכום גדול ביותר – לפי ערך השנים ההן, כנראה ממה שכותב רבינו (בחקירות שבעת מאסרו – אגרת נח אות יז): ואשתי סוחרת בכל מיני תבואה... ויש לנו מזה הכנסה כמה רובל לשבוע... וגם יש לי הכנסה קבועה מקופת הקהל דלאזניע גם כן כמה רובל לשבוע".