ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
[תרגום ר"ש אבן תיבון]
ייתכן שהקורא יבין הפך כוונת הכותב
אֵינֶנּוּ רָחוֹק שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם לְבָאֵר עִנְיַן הַקְדָּמָה* מִן הַהַקְדָּמוֹת בְּלָשׁוֹן מְבֹאָר פָּשׁוּט, וְיִשְׁתַּדֵּל בּוֹ לִדְחוֹת הַסְּפֵקוֹת וּלְהָסִיר הַפֵּרוּשִׁים*, וְיָבִינוּ חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת מִן הַלָּשׁוֹן הַהוּא הֵפֶךְ הַהַקְדָּמָה אֲשֶׁר כִּוֵּן לְבָאֲרָהּ.
וְהִנֵּה אֵרַע כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא כַּאֲשֶׁר כִּוֵּן אֲדוֹן הַנְּבִיאִים לְהוֹדִיעֵנוּ בִּדְבַר ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ, וּלְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּם הַמִּשְׁנִיִּים*, אָמַר מְבָאֵר לְזֹאת הַפִּנָּה* "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". וְהֵבִיאוּ* רְאָיָה מִזֶּה הַפָּסוּק עַל שֶׁהָאֵל הוּא שְׁלֹשָׁה וְאָמְרוּ, אָמַר "ה' אֱלֹהֵינוּ" וְאָמַר "ה'" - הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. וְאָמַר אַחַר כָּךְ "אֶחָד" - רְאָיָה שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה, וְהַשְּׁלֹשָׁה אֶחָד. וְחָלִילָה לָאֵל.
מטרת הכתיבה – לכוון לדברים שנשכחו
וּכְשֶׁאֵרַע דָּבָר זֶה בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֶּאֱרַע בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּדִבְרֵי בָּשָׂר וָדָם. וְכַאֲשֶׁר אֵרַע לִקְצָת הָאֻמָּה בְּפֵרוּשׁ דְּבָרֵינוּ בְּפִנָּה מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה. שֶׁאֲנַחְנוּ כִּוַּנּוּ לְהָעִיר עַל פִּנָּה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים אֵלֶיהָ, וְסִפְּקוּ* מִפְּנֵי זֶה בְּפִנָּה מְבֹאֶרֶת גְּלוּיָה בָּאֻמָּה אֵין סָפֵק בָּהּ. וְזֶה, שֶׁאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר נֶחְלַצְנוּ לְמַה שֶּׁנֶּחְלַצְנוּ אֵלָיו מִן הַחִבּוּרִים* בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה וּבֵאוּר מִשְׁפָּטֶיהָ, וְכִוַּנּוּ בָּזֶה אֶל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא לְבַקָּשַׁת שָׂכָר מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא לְכָבוֹד, אֶלָּא לְהֵישִׁיר וּלְבָאֵר וּלְהָבִין לְמִי שֶׁקָּצְרָה דַּעְתּוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְהָבִין מַה שֶּׁקְּדָמָנוּ מֵחַכְמֵי הַתּוֹרָה זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְפִי מַה שֶּׁחָשַׁבְנוּ וְנִרְאֶה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ קֵרַבְנוּ וְהֵקַלְנוּ עִנְיָנִים רְחוֹקִים עֲמֻקִּים, וְקִבַּצְנוּ וְחִבַּרְנוּ עִנְיָנִים מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים, וְיָדַעְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַרְוִיחִים עַל כָּל פָּנִים. וְהוּא, שֶׁאִם יִהְיֶה הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ, מֵהֱיוֹתֵנוּ מְקִלִּים וּמְקָרְבִים וּמְקַבְּצִים מַה שֶּׁלֹּא עָשָׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ אֶחָד מִמִּי שֶׁהִקְדִּימָנוּ, כְּבָר עָלְתָה בְּיָדֵינוּ תּוֹעֶלֶת בְּנֵי אָדָם וְהַגְּמוּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם אֵין הַדָּבָר כֵּן, וְלֹא עָלָה מִדְּבָרֵנוּ תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר, וְלֹא הָקֵל עַל מַה שֶּׁחִבֵּר זוּלָתֵנוּ מִן הַקּוֹדְמִים, עָלָה בְּיָדֵינוּ הַגְּמוּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְיֵשׁ לָנוּ כַּוָּנָתֵנוּ, וְרַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי*.
וְצִיּוּר זֶה הָעִנְיָן הוּא אֲשֶׁר הֵבִיא הַלָּשׁוֹן וְהַיָּד לְחַבֵּר בְּכָל עִנְיָן מַה שֶּׁנְּקַוֶּה בּוֹ מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ מִן הַקִּבּוּץ וְהַבֵּאוּר.
___________________________________
הַקְדָּמָה – תוכן מסוים. הַפֵּרוּשִׁים – המוטעים. הַמִּשְׁנִיִּים – המאמינים בשני אלוהים, אחד טוב ואחד רע. הַפִּנָּה – היסוד. וְהֵבִיאוּ – הנוצרים. וְסִפְּקוּ – נולדו ספקות. מִן הַחִבּוּרִים – 'משנה תורה'. וְרַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי – ה' רוצה את כוונת הלב.
הקדמה
'ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו'. ימות המשיח , תחיית המתים והעולם הבא – שלוש תקוות שעיננו כלות, מצפות ומייחלות אל התקופה שבה נראה עין בעין בהתגשמותן, בד בבד עם התגלות כבוד ה' והשגחתו על הארץ.
יחד עם אותה ציפיה גדולה, לא תמיד מושגים אלה ברורים לנו. מה סדר המאורעות? מה יקרה בימות המשיח? איך נקום בתחיית המתים? ומה בדיוק מצפה לנו בעולם הבא? כל אלו שאלות המטרידות את המאמינים בתורת משה.
במטרה לבאר זאת התייחס הרמב"ם בחיבוריו השונים הן לימות המשיח ולתחיית המתים, והן לעולם הבא. הוא הסביר את סדר המאורעות, כתב מה המאפיינים של כל תקופה, ולימד אותנו לאלו דברים עלינו לצפות, ואלו דברים לא יקרו – אף שההמון סבור שיתרחשו.
למרות דבריו המפורשים – היו שטעו במה שכתב והבינו אותם אחרת מכוונתו. לשם כך טורח הרמב"ם וכותב מאמר זה. מאמר תחיית המתים – מטרתו לבאר את עניין תחיית המתים, ולהשיב על הקושיות השונות שהועלו כנגד שיטתו של הרמב"ם בנושא.
לתחיית המתים קשר הדוק אל שני חלקיו הנוספים של המשולש – ימות המשיח והעולם הבא, וכמתבקש ניגע גם בהם במאמר זה, כאשר, לדעת הרמב"ם, העיקרי והעליון משלושתם הוא העולם הבא, שבו הנשמות קיימות לנצח ונהנות מזיו השכינה.
בעוסקנו בסוגיות חשובות אלה, נושאים אנו תפילה, מקווים ומייחלים לבוֹא הגאולה העתידה, ולקימת עם ישראל כולו בתחיית המתים, על כל דורותיו עד אבותינו הקדושים, במהרה בימינו אמן.
ביאורים
לעתים קורה שאדם מנסה להסביר ולבאר עניין מסוים בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואף על פי כן טועים האנשים בדבריו, עד כדי הבנת ההפך מכוונתו.
דבר זה קרה עם דבריו של הקב"ה בעצמו: הקב"ה, באמרו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", התכוון להסיר כל אפשרות של 'שניוּת' – דהיינו ההנחה כאילו ישנם מספר 'אלים'. "ה' אלוהינו" הוא "ה' אחד" – לא משנה באיזו הופעה ניפגש אִתו. ודא עקא, דווקא מפסוק זה טעו הנוצרים ויצרו את אמונת השילוש.
כך, אומר הרמב"ם, ארע גם לו עצמו – אנשים מעם ישראל טעו בדבריו ופירשו אותם אחרת.
בחיבוריו השונים עוסק הרמב"ם בעיקרי התורה, שבהם צריך להאמין כל אדם מישראל. הרמב"ם התכוון להאיר עניין שלא התעסקו עִמו מספיק קודם לכן, עניין 'העולם הבא'. אך ההרחבה בו גרמה לטעוּת בעניין אחר.
אף שיש שטעו בכתוב, אין זה פוגם בשכר הכותב. כשמטרת החיבור היא לקרב את דברי חז"ל העמוקים להבנת כל אדם, גם לאלו שאינם יכולים להבין את העמוקות, אף אם החיבור לא יוסיף ביאור, עדיין שכר הכוונה עודנו קיים. מכוח ההבנה בתועלת הרבה בחיבורים אלו ובחשיבות כתיבתם גם אם לא יועילו הרבה – נכתב החיבור הזה ונוספים כמותו, ובהם הרמב"ם מבאר עיקרים ועניינים חשובים בדברי חז"ל.
לעילוי נשמת רבי אליהו בן רבי שלום עמאר ז"ל
להצלחת אלישמע יעקב בן שרה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
