ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
[תרגום ר"ש אבן תיבון]
ייתכן שהקורא יבין הפך כוונת הכותב
אֵינֶנּוּ רָחוֹק שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם לְבָאֵר עִנְיַן הַקְדָּמָה* מִן הַהַקְדָּמוֹת בְּלָשׁוֹן מְבֹאָר פָּשׁוּט, וְיִשְׁתַּדֵּל בּוֹ לִדְחוֹת הַסְּפֵקוֹת וּלְהָסִיר הַפֵּרוּשִׁים*, וְיָבִינוּ חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת מִן הַלָּשׁוֹן הַהוּא הֵפֶךְ הַהַקְדָּמָה אֲשֶׁר כִּוֵּן לְבָאֲרָהּ.
וְהִנֵּה אֵרַע כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא כַּאֲשֶׁר כִּוֵּן אֲדוֹן הַנְּבִיאִים לְהוֹדִיעֵנוּ בִּדְבַר ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ, וּלְהָסִיר מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ הַדֵּעוֹת הַנִּפְסָדוֹת אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּם הַמִּשְׁנִיִּים*, אָמַר מְבָאֵר לְזֹאת הַפִּנָּה* "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". וְהֵבִיאוּ* רְאָיָה מִזֶּה הַפָּסוּק עַל שֶׁהָאֵל הוּא שְׁלֹשָׁה וְאָמְרוּ, אָמַר "ה' אֱלֹהֵינוּ" וְאָמַר "ה'" - הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. וְאָמַר אַחַר כָּךְ "אֶחָד" - רְאָיָה שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה, וְהַשְּׁלֹשָׁה אֶחָד. וְחָלִילָה לָאֵל.
מטרת הכתיבה – לכוון לדברים שנשכחו
וּכְשֶׁאֵרַע דָּבָר זֶה בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֶּאֱרַע בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּדִבְרֵי בָּשָׂר וָדָם. וְכַאֲשֶׁר אֵרַע לִקְצָת הָאֻמָּה בְּפֵרוּשׁ דְּבָרֵינוּ בְּפִנָּה מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה. שֶׁאֲנַחְנוּ כִּוַּנּוּ לְהָעִיר עַל פִּנָּה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים אֵלֶיהָ, וְסִפְּקוּ* מִפְּנֵי זֶה בְּפִנָּה מְבֹאֶרֶת גְּלוּיָה בָּאֻמָּה אֵין סָפֵק בָּהּ. וְזֶה, שֶׁאֲנַחְנוּ כַּאֲשֶׁר נֶחְלַצְנוּ לְמַה שֶּׁנֶּחְלַצְנוּ אֵלָיו מִן הַחִבּוּרִים* בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה וּבֵאוּר מִשְׁפָּטֶיהָ, וְכִוַּנּוּ בָּזֶה אֶל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לֹא לְבַקָּשַׁת שָׂכָר מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא לְכָבוֹד, אֶלָּא לְהֵישִׁיר וּלְבָאֵר וּלְהָבִין לְמִי שֶׁקָּצְרָה דַּעְתּוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְהָבִין מַה שֶּׁקְּדָמָנוּ מֵחַכְמֵי הַתּוֹרָה זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְפִי מַה שֶּׁחָשַׁבְנוּ וְנִרְאֶה לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ קֵרַבְנוּ וְהֵקַלְנוּ עִנְיָנִים רְחוֹקִים עֲמֻקִּים, וְקִבַּצְנוּ וְחִבַּרְנוּ עִנְיָנִים מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים, וְיָדַעְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַרְוִיחִים עַל כָּל פָּנִים. וְהוּא, שֶׁאִם יִהְיֶה הָעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁחֲשַׁבְנוּהוּ, מֵהֱיוֹתֵנוּ מְקִלִּים וּמְקָרְבִים וּמְקַבְּצִים מַה שֶּׁלֹּא עָשָׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ אֶחָד מִמִּי שֶׁהִקְדִּימָנוּ, כְּבָר עָלְתָה בְּיָדֵינוּ תּוֹעֶלֶת בְּנֵי אָדָם וְהַגְּמוּל מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאִם אֵין הַדָּבָר כֵּן, וְלֹא עָלָה מִדְּבָרֵנוּ תּוֹסֶפֶת בֵּאוּר, וְלֹא הָקֵל עַל מַה שֶּׁחִבֵּר זוּלָתֵנוּ מִן הַקּוֹדְמִים, עָלָה בְּיָדֵינוּ הַגְּמוּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְיֵשׁ לָנוּ כַּוָּנָתֵנוּ, וְרַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי*.
וְצִיּוּר זֶה הָעִנְיָן הוּא אֲשֶׁר הֵבִיא הַלָּשׁוֹן וְהַיָּד לְחַבֵּר בְּכָל עִנְיָן מַה שֶּׁנְּקַוֶּה בּוֹ מַה שֶּׁזָּכַרְנוּ מִן הַקִּבּוּץ וְהַבֵּאוּר.
___________________________________
הַקְדָּמָה – תוכן מסוים. הַפֵּרוּשִׁים – המוטעים. הַמִּשְׁנִיִּים – המאמינים בשני אלוהים, אחד טוב ואחד רע. הַפִּנָּה – היסוד. וְהֵבִיאוּ – הנוצרים. וְסִפְּקוּ – נולדו ספקות. מִן הַחִבּוּרִים – 'משנה תורה'. וְרַחְמָנָא לִבָּא בָּעֵי – ה' רוצה את כוונת הלב.
הקדמה
'ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו'. ימות המשיח , תחיית המתים והעולם הבא – שלוש תקוות שעיננו כלות, מצפות ומייחלות אל התקופה שבה נראה עין בעין בהתגשמותן, בד בבד עם התגלות כבוד ה' והשגחתו על הארץ.
יחד עם אותה ציפיה גדולה, לא תמיד מושגים אלה ברורים לנו. מה סדר המאורעות? מה יקרה בימות המשיח? איך נקום בתחיית המתים? ומה בדיוק מצפה לנו בעולם הבא? כל אלו שאלות המטרידות את המאמינים בתורת משה.
במטרה לבאר זאת התייחס הרמב"ם בחיבוריו השונים הן לימות המשיח ולתחיית המתים, והן לעולם הבא. הוא הסביר את סדר המאורעות, כתב מה המאפיינים של כל תקופה, ולימד אותנו לאלו דברים עלינו לצפות, ואלו דברים לא יקרו – אף שההמון סבור שיתרחשו.
למרות דבריו המפורשים – היו שטעו במה שכתב והבינו אותם אחרת מכוונתו. לשם כך טורח הרמב"ם וכותב מאמר זה. מאמר תחיית המתים – מטרתו לבאר את עניין תחיית המתים, ולהשיב על הקושיות השונות שהועלו כנגד שיטתו של הרמב"ם בנושא.
לתחיית המתים קשר הדוק אל שני חלקיו הנוספים של המשולש – ימות המשיח והעולם הבא, וכמתבקש ניגע גם בהם במאמר זה, כאשר, לדעת הרמב"ם, העיקרי והעליון משלושתם הוא העולם הבא, שבו הנשמות קיימות לנצח ונהנות מזיו השכינה.
בעוסקנו בסוגיות חשובות אלה, נושאים אנו תפילה, מקווים ומייחלים לבוֹא הגאולה העתידה, ולקימת עם ישראל כולו בתחיית המתים, על כל דורותיו עד אבותינו הקדושים, במהרה בימינו אמן.
ביאורים
לעתים קורה שאדם מנסה להסביר ולבאר עניין מסוים בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ואף על פי כן טועים האנשים בדבריו, עד כדי הבנת ההפך מכוונתו.
דבר זה קרה עם דבריו של הקב"ה בעצמו: הקב"ה, באמרו "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", התכוון להסיר כל אפשרות של 'שניוּת' – דהיינו ההנחה כאילו ישנם מספר 'אלים'. "ה' אלוהינו" הוא "ה' אחד" – לא משנה באיזו הופעה ניפגש אִתו. ודא עקא, דווקא מפסוק זה טעו הנוצרים ויצרו את אמונת השילוש.
כך, אומר הרמב"ם, ארע גם לו עצמו – אנשים מעם ישראל טעו בדבריו ופירשו אותם אחרת.
בחיבוריו השונים עוסק הרמב"ם בעיקרי התורה, שבהם צריך להאמין כל אדם מישראל. הרמב"ם התכוון להאיר עניין שלא התעסקו עִמו מספיק קודם לכן, עניין 'העולם הבא'. אך ההרחבה בו גרמה לטעוּת בעניין אחר.
אף שיש שטעו בכתוב, אין זה פוגם בשכר הכותב. כשמטרת החיבור היא לקרב את דברי חז"ל העמוקים להבנת כל אדם, גם לאלו שאינם יכולים להבין את העמוקות, אף אם החיבור לא יוסיף ביאור, עדיין שכר הכוונה עודנו קיים. מכוח ההבנה בתועלת הרבה בחיבורים אלו ובחשיבות כתיבתם גם אם לא יועילו הרבה – נכתב החיבור הזה ונוספים כמותו, ובהם הרמב"ם מבאר עיקרים ועניינים חשובים בדברי חז"ל.
לעילוי נשמת רבי אליהו בן רבי שלום עמאר ז"ל
להצלחת אלישמע יעקב בן שרה הי"ו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שבועות מעין עולם הבא!
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
למה באנו לעולם הזה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך לקשור את הסכך?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
