ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קרוב אליך
יש אנשים שמצטיירים כאנשים קרים – אנשים אינטלקטואליים, רציונליים וכיוצא באלו, ולפעמים האנשים האלה בפנימיותם הם אנשים סוערים ואקסטטיים באופן שקשה להאמין. קחו למשל את בעל התניא, בכתיבתו, בעבודתו וגם הדרישות שלו הן כאלה. אבל הסיפורים שיש על עבודתו הנלהבת נראים לא מתאימים לדמות שבנתה עולם מסודר.
אני כמובן מדבר על סיפורי דרכי העבודה שלו, לא על מה שנקרא 'סיפורי מופתים', שהם לא כל כך חשובים. אחרי פטירתו של הבעל שם טוב, חסידיו ישבו ודיברו על גדולתו. ואז הוא נגלה אליהם ואמר: "אני לא יודע למה אתם יושבים ומדברים על המופתים שעשיתי, למה לא תדברו על היראת שמים שלי?". פעמים רבות מה שנגלה לעינינו הוא רק קליפה חיצונית. אנשים בנויים כמו בצל, יש לבצל קליפה אחת חיצונית וכל השאר זה קליפה בתוך קליפה בתוך קליפה. סיפורי המופתים הם סוג של קליפה, וגם ההתרשמות החיצונית שלנו מדמויות, היא אמנם קליפה פנימית יותר, אך עדיין קליפה.
גם אצל המהר"ל יש את הנגלה והנסתר. יש את הסיפורים והמופתים, ויש את הכתיבה שלו. האמת היא שבספריו נמצאים כל הדברים הגדולים, גם בפילוסופיה, גם בקבלה, גם בתורה וגם בדברים אחרים, ויש שם מלא הברקות, הרבה יצירה, הוא היה עולם גדול.
מהצד הזה, גם אצל הבעל שם טוב יש את אותו הדבר. הבעש"ט מצטייר מהסיפורים כדמות הסבא הזקן והטוב שנוסע עם העגלה והסוסים להציל איזה נפש מישראל, זה הכל אמת, אבל זה לא אומר איפה האיש היה נמצא; האיש נמצא במקום הרבה יותר מסובך, הרבה יותר עמוק.
יש אנשים שיכולים להאיר ולהדליק, אלה שבאמת עשו דבר שנשאר לדורות. יש איזה סוג של להבה פנימית, אש פנימית, והאש הפנימית הזו יוצאת – לפעמים על ידי אדם שמגלה את עצמו באש, ולפעמים מי שמגלה את עצמו בתכלית השקט, הרוגע והסדר, ובתוך זה יש הרבה אש. והאש הזו נשארת ופועלת, למרות שאנשים לא תמיד מבינים את זה. אנשים לא מבינים, למשל, איזו עמקות גדולה יש בתוך משפט אחד של הבעל שם טוב. לפעמים זה הרבה יותר עמוק מספרים גדולים שכתבו אנשים אחרים.
קרוב אליך (659)
הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל
313 - השגחה שניינית
314 - החסיד והסולטן
315 - לא על האהבה לבדה
טען עוד
הכרתי חסיד ברסלב אחד, איש שהרשים אותי באמת. הוא היה נכד של רבי נתן מברסלב. כשהכרתי אותו היה כבן תשעים וחמש, וגם חולה מאוד ברגליו. אני זוכר אותו פעם במנין ביום כיפור, הוא התנצל בפני הקהל ואמר: "פעם הייתי מתפלל לפני העמוד את כל התפילות, אבל עכשיו הקול שלי לא כמו פעם". אז הוא התפלל רק מעריב, מוסף ונעילה... יום אחד פגש אותו מישהו מהלך בדרך. הוא באמת היה חולה ברגליו והיה קשה לו ללכת, הוא הלך זוחל קצת אבל הולך, אז שאל אותו האיש: "ר' אברום, לאן אתה הולך"? הוא ענה שהוא בדרך למקווה, זה היה יותר מקילומטר והוא לא היה יהודי צעיר, שצריך לחשוש לעניין כזה או עניין אחר. אז היהודי ניסה לומר שאולי יום אחד הוא יוותר על המקווה... ר' אברום אמר לו: "מה זאת אומרת? כל זמן שחיים, צריך לחיות!".
זה מה שאני אומר לכם, כשחיים צריכים לחיות. בן אדם יכול להיות בן תשעים וחמש והוא יודע שלחיות זה ללכת למקווה, אז הוא הולך למקווה, הוא זוחל וכל פסיעה כואבת לו, אבל הוא הולך בשביל לחיות.
ח"י אלול הוא בשביל לעשות שבאלול אפשר יהיה לחיות. זו לא שאלה של איך לבלות את הזמן או איך לעבור את הזמן, השאלה היא איך לחיות את הזמן.
אנחנו עומדים בחודש שבו הקדוש ברוך הוא מתגלה לכולם, המלך בשדה, ומצד שני אין בו שום חגיגיות. ראש השנה הוא חגיגה גדולה, ביום כיפור אנחנו זוכים שהקדוש ברוך הוא מתיישב לטפל בנו ויש לנו גם את שמחת סוכות, אבל באלול כמו בשאר זמנים של שיגרה, השאלה היא איך אני קם בבוקר רגיל ועושה שסתם יום רביעי יהיה חי?
בעצם השאלה נכונה לכל אדם. בנאדם יכול לבלות תשעים שנים מתות לאורך תשעים שנות חיים. איפה יש יום חי? מה הוא עושה כדי שהימים שלו לא יהיו ימים מתים?
הארון א־רשיד היה סולטן בשיא הגדולה של הממלכה העבסית. היה לו כל מה שאדם יכול לבקש לעצמו, בגשמיות אבל לא רק. בסוף ימיו הוא אמר: "ניסיתי לחשב כמה ימים של אושר היו לי, ועדיין לא הגעתי לשבעה ימים". עומד בנאדם שמה חסר לו? כל מה שבנאדם יכול רק לעלות על הדעת היה לו; ולא היו לו ימים מאושרים. יכול להיות שלאנשים קטנים יותר יש יותר ימים כאלו, לפעמים בנאדם יושב אצלו בבית ומשחק עם הילדים הקטנים שלו ויש לו יותר אושר מאשר לסולטן הזה.
שאלתי שאלה אחת. שבנאדם יחשוב כמה ימים של חיים היו לו. לא רק כימים שלמים, כפריטים של ימים, אלא כמה שעות של חיים היו לו בתוך החיים שלו? איך באמת הוא חי שמה? לא איך מילא את הזמן, אלא כמה זמן הוא חי? איך אני חי את אלול, האם משהו נוצר מזה?
הקדוש ברוך הוא נקרא "אלוקים חיים ומלך עולם". הוא מחייה החיים, וזה התמצית של הכל, בזה אנחנו צריכים להידבק.
כשאומרים להידבק בדרכיו, זה דורש מבנאדם "להיות כמוהו" בבחינה שיש רק אצל הקדוש ברוך הוא. בדומה למה שאומר הרמב"ם, שאלוקים הוא האמת האמיתית, "אין אמת כאמיתתו", אמת שאיננה רק ההיפך משקר אלא אמת שאפשר לומר אותה בשלמות רק לגבי הקדוש ברוך הוא. וכשאני רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא – אני מנסה להיות אמת כמוהו. ויש דבר אחר ששייך גם כן אליו – חיים. איך אני עושה שאהיה חי? זו עבודה. בנאדם יכול ללמוד דף גמרא ולהיות חי, הוא יכול להגיד פסוק תהילים ולהיות חי, הוא יכול לשבת בגינה ולשחק בעשב ולהיות חי, אבל להיות חי.
לעיתים קורה לבנאדם, שטועה לחשוב לגבי אירועים מסויימים שהם עיקר העניין, כתוצאה מהרפתקאה שהיתה בהם, אך החגיגה והמהומה אינם עיקר הענין. אצל כל מיני חסידים היו אומרים: מהו היום הכי גדול בשנה? זה היום אחרי יום כיפור שקוראים לו אצל האשכנזים "שם השם" – "גאָט'ס נאָמען". למה? באופן פורמלי יש לזה הסבר, מפני שזה היום שבמקום להגיד "המלך הקדוש" אנחנו חוזרים לומר שם השם. אבל העניין באמת הוא מה קורה אחרי יום הכיפורים? מה קורה אחרי שהגעתי ועליתי ועליתי ועליתי? מגיע יום ללא חגיגות וטקסים. זה יום שאני יכול להגיד: עבר יום כיפור, אני נקי, אני טהור, עשיתי הכל, עכשיו אין לי מה לעשות ביום הזה, מה אני כן יכול לעשות? להיות עם הקדוש ברוך הוא, באופן שבו אני נמצא איתו, שאני חי איתו.
זה בעצם העניין שאמרתי, מה שצריך לעשות בחודש אלול זה לקחת יום, או שעה, או חצי שעה, ולחיות! במובן הזה שלחיים האלה תהיה ממשות.
יש שאלות גדולות ושאלות אמיתיות ששואלים אדם בעולם העליון: מה עשית? לפעמים יש תשובות טובות, אפשר לתת דו"ח עם הרבה פרטים, יש אנשים שלא עשו הרבה ויש אנשים שכל החיים שלהם היו מלאי עשייה. אבל מה יקרה אם הקדוש ברוך הוא, או אולי לא הקדוש ברוך הוא אלא מלאך קטן יבוא וישאל אותי: מה היית? אז יהיה הרבה יותר קשה לענות. מעבר לכל המעשים הגדולים והקטנים, מה היה האיש בעצמו?
בשיתוף תלמידי ישיבת תקוע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
