נסיעה בטרמפים

בדרך כלל הסכנות הן רחוקות ובלתי מצויות ואין צורך לחשוש לסכנה רחוקה, כשם שאין אנו נמנעים מנסיעות בכבישים על אף התאונות ואין נמנעים מהליכה לים. ואולם, אם יש התרעות שיש כוונה לחטוף טרמפיסטים כבני ערובה, אזי בימים שיש התרעות יש להימנע מלעמוד במקומות מבודדים, ולא רק מפני הסכנה האישית אלא מפני שאם ייחטף זה עלול לפגוע בציבור, כי הממשלה עלולה לשחרר מחבלים כדי לשחרר את החטוף וזו פגיעה בציבור כולו. על כן אל יאמר אדם 'אני מוכן לקחת סיכון, אני לא מפחד, לא יכתיבו לי איפה לעמוד כאן בארץ ישראל, אני רוצה להרגיש חופשי בארץ שלי'. כי כאמור השיקול לא רק אישי אלא הדבר נוגע לכלל הציבור. אבל במקומות שאינם מבודדים אפשר לעמוד ולתפוס טרמפים, ובתנאי שמזהים את הנהגים והנוסעים ומוצאים שאין בהם מישהו חשוד. וכן הדברים אמורים לנהגים להיות ערניים ולא לקחת טרמפיסטים אם הם מעוררים חשד. הדברים אמורים בכל הארץ ולא רק בחבלי יהודה ושומרון. אך אל לנו להיכנס לפאניקה ועקב חששות שכאלה להימנע מטרמפים בכלל.

מצווה יפה נוהגים בעלי הרכבים הלוקחים טרמפיסטים. יש בזה חסד בגופו ובממונו. פעמים רבות זה גורם הכבדה ממשית לנהג ומצוות החסד בזה היא גדולה ועל הטרמפיסטים לדעת זאת, להכיר תודה ולהתנהג בהתאם. כמו כן יש לדון לכף זכות את אלה שעוברים על פניהם ולא עוצרים, מפני שהרבה סיבות צודקות יכולות להיות לנהג שעבר ולא עצר.
----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.