^ 1. מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אסורה לכוהן, כפי שביארנו בשו"ת במראה הבזק חלק ט תשובה מג.
ויש לעיין אם צריך לציין זאת בכתובה באיזה אופן על מנת שיידעו שהיא אסורה לכהן.
כתב הרמב"ם (הלכות יבום וחליצה ד, לד):
"ואם היתה כתובת אלמנה, כותב פלונית אלמנתא, ואם היתה כתובת גרושה, כותב פלונית הגרושה, וכן אם היתה שבויה, כותב פלונית השבויה, כדי שלא יכשל בה כהן. וכותב ויהיבנא ליכי מוהרייכי כסף זוזי מאה דאינון מזוזי כספא תריסר ופלגא דחזו ליכי וכו'".
והראבי"ה (חלק ד סימן תתקיט) כתב:
"איך ר' פלוני החתן אמר להדא פלוני' בתולתא, או אלמנה כותב אלמנתא ואם היא גרושה או חלוצה יכתוב לפי הענין כדי להבחין, דתנן בהכותב המגרש את אשתו והחזיר' על מנת כתובה הראשונה החזירה, ובלבד אם לא נקרעה כבר, ויבחינו נמי אי גרושה דידיה הוי והחזירה, שאם גרושתו היא יכתוב, איך אמר פלוני דנן פלוני' מתיבתא דיליה הדרי לגבאי והוי לי לאינתו כדבקדמית כדת משה וישראל וכו'".
בביאור דברי הראבי"ה נראה שכוונתו להקשות שמבואר במשנה בכתובות (ט, ט; ובגמרא פט ע"ב) שאישה שמוציאה כתובה אחת ושני גיטין גובה כתובה אחת, כי המחזיר גרושתו מחזיר אותה על דעת הכתובה הראשונה. ומוכח שאינו צריך לכתוב לה כתובה חדשה, אף שעתה היא גרושה ובכתובה אינו מצוין שהיא גרושה. על זה אמר הראבי"ה שזה דווקא אם הכתובה הראשונה קיימת, אך אם היא נקרעה, צריך לציין שהיא גרושה.
ויש לציין לדברי הרמב"ם (הלכות גירושין י, ג):
"וכל מקום שאמרנו בחיבור זה הרי זה ספק גירושין או שהיא ספק מגורשת, לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני שהיא ספק ערוה. וכן אם גירש את אשתו בגט פסול או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה, הרי זו מותרת לבעלה ואינו צריך לחדש הנישואין ולברך שבע ברכות ולכתוב כתובה עד שתתגרש גירושין גמורין".
גם מדברי הרמב"ם הללו אנו למדים שאף שאישה זו שהתגרשה ספק גירושין או בגט פסול שכשר מן התורה, נפסלה לכהונה (כמבואר ברמב"ם שם, ב), מכל מקום אין צריך לכתוב כתובה חדשה, אף שאין כתוב בכתובה שהיא גרושה ופסולה לכהונה. וביאר המגיד משנה שאפילו בגרושה גמורה רשאי בדיעבד להחזירה על סמך הכתובה הראשונה (כמבואר בהלכות אישות טז, ל), אך לכתחילה יש לכתוב כתובה חדשה [וזאת בניגוד לדעת ראבי"ה, שאף לכתחילה אין צריך לכתוב כתובה חדשה כלל, כל זמן שהראשונה קיימת].
וכתב תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן צ):
"ואתה אהובי הרר"א אשר שאלת, על האלמנה שנשאת לשני ונתגרשה אם כותבין לה כתובה שלישית ארמלתא ומתרכתא או מתרכתא לחודא. פשיטא דכותבין מתרכתא לחודא דצורך הוא יותר מפני תקנת כהנים, וארמלתא למאי אתיא. ומתוך כן היה נראה קצת אפי' אי הוה גרושה מן הראשון ומן השני אלמנה, אין כותבין רק מתרכתא".
וכן פסק הרמ"א (אבהע"ז סו, יא):
"בכתובת גרושה כותבין: מתרכתא, כדי שידעו שהיא גרושה ואסורה לכהנים".
אמנם דין זה שיש לכתוב בכתובת גרושה שהיא גרושה אינו מוסכם על הכול. עיינו בתשב"ץ (חלק ב סימן קפג):
"באמת שהרמב"ם ז"ל כתב שכותבין בכתובת גרושה, פלונית הגרושה, כדי שלא יכשל בה כהן. אבל לא מצאתי כן בשום מקום מהתלמוד. גם באלמנה כתב שצריך לכתוב לה שהיא אלמנה, ולא נהגו כן אפילו במקום שנהגו לכתוב גרושה. ובכאן לא הנהגתי כן מפני ב' דברים. האחד, כדי שלא תתגנה על בעלה שיקראו בפני רבים פלונית גרושה, שהרי גנות הוא זה שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניסה. והשני, שאין לעשות להם סימן (אלמנו') [גרוש'] שאם תתאלמן מזה וניחוש שלא ישאנה כהן. שאם יארע כן הנושא אותה אם יבדוק בכתובה זו ורואה שאין לה אלא מאה, יחקור עליה אם היא גרושה או אלמנה. ואף אם יש לחוש שלא יאמרו אלמנה היתה ועכשיו ג"כ נתאלמנה, לכל היא אסורה כעם ככהן שהרי קטלנית היא, ולחששה רחוקה כזו אין לחוש שכל שמתגרשת קול יש לה. ואף ע"ג דאמרינן בפ' ב' דכתובות (כג ע"א) עבידי אינשי דמגרשי בצנעא, היינו באשה שלא הוחזקה אשת איש ונתקדשה בצנעא ונתגרשה בצנעא. אבל אשה שהוחזקה שהיא א"א ואח"כ נשאת בחיי בעלה, הכל יודעין שלא התירוה לינשא אלא על ידי גירושין ושוב לא יכשל בה כהן. ובגרושה מן האירוסין שכתובתה מאתים יש לחוש יותר, וכן אני נוהג. וכן אם נתגרשה ואח"כ נתאלמנה, שאין הוכחה מתוך כתובתה".
בשו"ת חתם סופר (אבהע"ז סימן קל) הבין שעיקר טעמו של התשב"ץ הוא שאם תתאלמן מן השני יחקור על הנישואין הראשונים משום חשש איסור קטלנית, וממילא יתגלה שהיא גרושה. אך לרמב"ם שמקל באיסור קטלנית, וכן לדידן באופנים שונים (ראו רמ"א אבהע"ז ט, א ופתחי תשובה שם), אף התשב"ץ יודה שיש להקפיד לכתוב גרושה. החתם סופר ממשיך שלכאורה השמטת המילה "גרושה" תפסול את הכתובה אפילו בדיעבד, שהרי נצטרך לומר שהכתובה "לא נכתבה על האשה הלז שהיא גרושה". אלא שמביא למהר"ם מינץ הסובר שגם המילה "אלמנה" יכולה לכלול גרושה, ועל כן אם כתבו "אלמנה" בכתובת גרושה ניתן להכשיר בדיעבד. תשובת חתם סופר זו מובאת בפתחי תשובה (אבהע"ז סימן סו ס"ק ח; וראו עוד באוצר הפוסקים נוסח הכתובה אות קלז).
והנה ברמב"ם לא מבואר אם בכתובת גיורת יש לכתוב שהיא גיורת. כמו כן יש נשים נוספות הפסולות לכהונה כמו זונה וחללה, ולא מבואר ברמב"ם אם יש לכתוב זאת בכתובה. ולגבי גיורת מצאנו פוסקים רבים שכתבו שיש לכתוב "גיורת", וכגון הרב דוד עראמה בפירושו לרמב"ם (הלכות יבום ד, לד, לגבי כתובת יבמין), והרדב"ז (חלק א סימן קפ), ועיינו עוד באוצר הפוסקים (נוסח הכתובה אות קנ).
לגבי בעולה נחלקו הפוסקים אם יש לציין זאת בכתובה, ראו בפתחי תשובה (אבהע"ז סימן סו ס"ק ח) ובאוצר הפוסקים (נוסח הכתובה אות קמה). למעשה כיום אין נוהגים לכתוב "בעולתא", כדי שלא לביישה (כן מבואר בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן רפה אות ה, שיש לכתוב "איתתא דא", שרומז על מצבה). ובמיוחד אם נפסלה לכהונה אין לכתוב "בתולה", אלא מילה אחרת כגון "כלתא", שתרמוז למסדר קידושין עתידי שאינה בתולה, ושאם תרצה להתחתן עם כהן יש לבדוק אם מותרת לו (שבט בנימין [פונטרימולי] סימן רעג); חשוקי חמד כתובות יב ע"א).
לגבי מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, לא ניתן לכתוב "גיורת", שהרי היא לא התגיירה, ואין דינה כגיורת לכל דבר, ורק לענין כהונה היא פסולה. וכתובתה מאתיים, שהרי אפילו התגיירה פחות משלוש שנים כתובתה מאתיים (משנה כתובות א, ב; רמב"ם הלכות אישות יא, א; שלחן ערוך אבהע"ז סז, ג). ולא שמענו שיכתבו עליה שהורתה שלא בקדושה, ועוד שזה עלול לביישה. ונראה שנכון הדבר לכתוב לה כתובת בתולה, ורק לרמוז על כך שהורתה שלא בקדושה. והנה בכל מקרה לא ניתן לכתוב את שם אביה, שהרי כיוון שהורתה שלא בקדושה אינה מתייחסת אחריו. ולכן או שיכתבו את שם אימה, או שיכתבו את שם אביה בצירוף המילה "המגדלה", או באופן אחר שרומז על כך. וממילא אם תבוא בעתיד להינשא לכהן יוכל מסדר הקידושין לחקור על כך ויתברר שהייתה הורתה שלא בקדושה.