מלחמה וביאת המשיח | הרב שי טחן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
התורה והחיים

קטגוריה משנית

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

ישנם הרואים את המאורעות בתקופתנו כסימן וכהוכחה לכך שגאולת ישראל קרובה, שהנה משיח בא.
ומשום כך ישנם אנשים הנמנעים מלעשות צעדים בסיסיים והכרחיים, כגון לצאת לעבוד, להשתדל בפרנסה, או לטפל כראוי בבריאותם וכדומה.
האם יש מן ממש בגישה זו?

בספר שיעורי תורה לרופאים לגר''י זילברשטיין שליט''א (ח''א עמוד 163) נשאל על חולה הסובל מגידול ממאיר ל''ע המתפשט בגופו, והרופאים קבעו כי אם לא יעבור ניתוח כעת, ודאי ימות בתוך עשר שנים. אולם החולה מסרב להינתח, בטענה שהוא מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ומצפה לבואו בכל יום, וממילא כשיבוא הוא יתרפא. ושאלו הרופאים את הרב האם יש ממש בדיעה זו?

הגר''י זילברשטיין כותב שבתחילה עלה בדעתו שאולי החולה אכן צודק, שכן כך משמע מדברי הנודע ביהודה (יו''ד מהדו''ק סי' פט), שנשאל על קהילה שקנתה קרקע לבית קברות, אך לא בקניין עולם לצמיתות, אלא לזמן מוגבל של מאה וחמישים שנה בלבד. לאחר מכן עתידה הקרקע לחזור לבעליה הנכרים, כדי לחרוש אותה או לבנות אותה. לימים קמו בניהם אחריהם וביקשו לקנות קרקע אחרת שתהא לקניין עולם, ולפנות את המתים הקבורים בקרקע הראשונה כדי לקברם בקרקע החדשה.
הנודב''י אסר זאת מכמה טעמים. אחד מהם הוא, שמא בתוך אותם מאה וחמישים שנה יגיע המשיח ונזכה לתחיית המתים, ונמצא שגרמו למתים בזיון בחינם.
ואם כן על פי דברים אלו נמצא שאכן טענת החולה נכונה ביסודה.
ועוד כתב ראיה מהגמרא (ע''ז ט,ב): "א''ר חנינא, אחר ארבע מאות שנה לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה אלף דינרים אחת לא תיקח". ופרש''י שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר. הרי שחז''ל מורים לנו לנהל ארחותינו על פי האמונה שמשיח יכול להגיע בכל רגע ממש.
אולם הגרייש אלישיב זצ''ל דחה את הדברים האלו בטענה שיש חילוק בין הנידונים, שבדין הקברים אחר שכבר המתים נקברו אין לנו לעשות מעשה כדי לפנותם ממקום קבורתם בגלל חשש ביזיון שיהיה לאחר שנים רבות, ועל זה אנו אומרים שמא עד אז כבר יחיו המתים. אולם שונה הדבר בענייננו שהאדם מצווה בעת הזו על בריאותו שנאמר ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' ( דברים ד,טו), ואם אינו שומר כעת על בריאותו הרי הוא עובר על זה. ואין זו שמירה מעולה כשחלה ואינו רוצה להתרפאות מתוך תקווה שמא המשיח יבוא במהרה, כי יש לחשוש אולי לא יזכה לכך, ולא זו היא השמירה שציוותה התורה.
זאת ועוד שכתב הרמב''ם (פי''ב מהלכות מלכים ה''א) דבימות המשיח לא ישתנה דבר מטבע העולם, ואין לדעת אם תהיה לו הזכות להתרפות ממחלתו, ולכן מוטל עליו החיוב כעת להתרפא.

והנה דברי הגרי״ש אלישיב הנ״ל שאולי לא יזכה החולה לראות את בואו של משיח צדקנו ולכן חייב לדאוג להתרפאות כעת, נראים כחולקים על מה שכתב הרב משה פינשטיין זצ''ל באגר''מ (או''ח ח''ה סי' ח’) שחובה להאמין בכל יום שהמשיח יגיע היום. וזה לשונו: "שלכן מצד אמונתנו הטהורה יכול [המשיח] לבא בכל רגע ורגע. ולזה משמע שאיכא חיוב לצפות יותר מחשיבות ספק... אלא הוא משום דהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין וודאי שיבא היום״.
וכך גם מובא בשם הרב מבריסק (הרב יצחק זאב סאלאווייצ'יק זצ"ל, בליקוטי הגרי''ז ח''ב עמוד פ''א), שחיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיבוא אי פעם, אלא החיוב הוא גם לחכות לביאתו, והיינו להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא, אבל אם מאמין בביאתו, אולם מסופק מתי יבוא הרי חסר לו באמונתו.
אכן בהתבוננות בהרבה ממאמרי רבותינו הדברים נראים לכאורה כסותרים דעתם זו, שנראה שאין המצווה להאמין שהמשיח יגיע דווקא היום, אלא שהמצוה היא להאמין במשיח ולא להתייאש מאמונה זו, דהיינו שיש להאמין שהמשיח אכן יגיע אי פעם, אולם אין חיוב להאמין שיבוא דוקא היום.
ואין להוכיח מהכתוב בסידורים (בנוסח אשכנז וספרד) בי''ג העיקרים הנאמרים כל בוקר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע''פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", (ואין זה הנוסח המובא בסדורי עדות בני המזרח, ששם כתוב: הרי אני מאמין באמונה שלמה בי''ג עיקרים וכו' ושיבוא מלך המשיח, ולא כתוב 'בכל יום'), דיש לידע שבפשטות התיבות 'בכל יום' נמשכים אחר מה שאמר 'אחכה לו', דהיינו שבכל יום אחכה לו, אולם אין התיבות הולכות אחר מה שנאמר בסופו 'שיבוא', כאילו הכוונה היא שהריני מאמין שיבוא היום.
וההוכחה לזה ממה שכתוב 'שיתמהמה' בלשון עתיד, שאם היה הכוונה להאמין שיבוא היום הוי ליה למימר 'שהתמהמה' בלשון עבר.
ועוד שדברים אלו מקורם מהנביא (חבקוק ב,ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר". ומלשונו ניכר בעליל שאין מוכרח שיבוא היום, מהא דכתב לשון עתיד 'שיתמהמה' וכמו שהסברנו לעיל, ועוד שלשון 'עוד חזון למועד' מכוונת לעתיד.

וכמו כן יש להוכיח מכמה מקומות שהאדם אינו מחויב להאמין שהמשיח יבוא היום.
הנה בספרי הנביאים מובא (דניאל יב,ד): ''ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ, ישטטו רבים ותרבה הדעת'', ופירש הרלב''ג: ''ואתה דניאל סתום הדברים-
שלא תוסיף בהם ביאור על מה שנזכר. וחתום בזה האופן זה הספור שישאר סתום וחתום עד עת קץ,
שישוטטו רבים להבין אלו הדברים ותרבה הדעת אז. ואז יודע פירוש אלה הדברים, כי עם מה שמתחדשים, אז יישירו לעמוד על כוונת אלו הדברים''. והנה לפנינו שהקץ היה רחוק מהם ולא היו מצווים להאמין שהמשיח מגיע באותו היום.

וכנ״ל מובא בדברי הגמרא (סנהדרין צז,ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו".
ופרש''י תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו'
והכוונה שהזהירו חז''ל לא לחשב קיצין מטעם הנ''ל, ואם היינו חייבים להאמין שיבוא היום, מה שייך חישוב קיצין לעתיד. אלא על כרחך שחובותינו היא רק לא להתייאש מבואו.
ועוד שזמן הקץ מובא בספר דניאל וחישבוהו תנאים ואמוראים (כמובא בגמ’ סנהדרין הנ״ל), וכן כמה מרבותינו הראשונים (רש''י, דניאל פ''ז, פסוק כ"ה ופרק ח', פסוק י"ד. רמב''ן ספר הגאולה, בשער ד'. אברבנאל במעייני הישועה ועוד). ואיך נתנו זמן לקץ אם החובה היא להאמין שיבוא היום.
ואין להקשות איך חישבו הקץ כנגד מאמר חז''ל, שי''ל שסברו שהאיסור הינו רק במקום שהקץ רחוק, ולכן על מנת שהעם לא יבואו לידי יאוש אסרו חישבו הקיצין, אולם השתא שהקץ קרוב והעם לא יתיאשו בחישוב הקץ, אין איסור. וכן כתב הרמב''ן בספר הגאולה (שער ד'), וע''ש עוד תירוצים לזה.
ועוד איך יקיים המצוה להאמין שיבוא בימי שבתות וימים טובים, והרי אמרו שודאי אין משיח בא בימים אלו (ערובין מג,א): "הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים", ופרש''י דודאי לא אתי משיח האידנא.
ועוד איך יתקיימו הרבה מאמרי חז''ל כגון מה שאמרו (בסנהדרין צז,א): "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות", ואיך האמינו שיבוא משיח באותו היום כל עוד המלכות לא נהפכה למינות. או מאמר חז''ל שם: "דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת". וכהנה מאמרים למכביר.

וכן ברור מדברי הירושלמי (תענית פ''ד,ה) שאמרו לרבי עקיבא: "יעלו עשבים על לחייך ועדיין אין בן דוד בא".

ובגמ' (ראש השנה יא,ב): ''בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל", ובמכילא דרבי ישמעאל (יב,מב): ''לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי''.
ואיך יהיו זמנים מסוגלים עד שאמרו 'אין נגאלים' בזמנים אחרים אם חייבים להאמין שיבוא היום.
ובגמרא ירושלמי (תענית ג) מובא: ''רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיה ל טו): ’בשובה ונחת תושעון’''.
וכנ״ל בגמ' בבלי (סנהדרין צז:): ''ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב''
ומה יעשה אדם ביום שעדיין לא עשו בו ישראל תשובה, ועדיין לא העמיד להן הקב''ה מלך שגזרותיו קשות כהמן?
וכאלה מאמרי חז''ל רבים המפוזרים בש''ס ומדרשים.

והנה באמת קשה לומר שיש חיוב להאמין שהמשיח יבוא היום שהרי לא מצאנו כן בשום מקור לא בתורה, ולא בנביאים וכתובים, ולא באחד מן הראשונים ודבר זה בעי תלמודא, ומצוה לישב דעת הגר''מ פינשטיין והרב מבריסק.
ונראה לומר שהראיות שהבאנו לעיל היו לפני הקיצים האפשריים, פירוש ישנם זמנים שהם מסוגלים לביאתו של המשיח, ועד אז אמנם אין מוכרח שהמשיח יבוא, אבל אחר כל אותם זמנים כבר יתכן שיבוא בכל יום, ולכן אין כבר העיכובים מכל הראיות שהבאנו לעיל. ובאמת שבעל האגר''מ רמז כן בתחילת דבריו שכתב שכבר עברו כל הקיצים שאמרו אף גדולי עולם.

ועוד יתכן לומר שלא אמרו להאמין בודאות שיבוא היום, וכמדויק מדבריו שיש לצפות 'כעין ודאי'. ויש להוכיח כן שהרי גם הם ודאי מודים שיש לאדם לנהוג כמנהגו של עולם. ולדוגמא ברור שחייב אדם לצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יתכן שנאמר שאין לו צורך לעבוד ביום זה מחמת שהמשיח מתגלה היום, אלא עולם כמנהגו נוהג, ואין זה סתירה להא שחייב להיות בלבבו אמונה חסרת ספיקות שהמשיח מגיע היום.
וההסבר הוא שכך ציוה הבורא שיש לאדם לנהוג בהא כאילו ישנם שני דינים.
א.אמונה בלבבו שהמשיח מגיע היום ממש.
ב.לנהוג בהנהגת מעשיו כאילו 'עסקים כרגיל', למרות שמאוד יתכן שהיום הוא היום המיוחל.

סיכום: למעשה ודאי יש לנהוג כמנהג העולם ולצאת למלחמה, ובו זמנית להתחזק באמונה שאף על פי שהמשיח התמהמה יש לחכות לו שיבוא.

התורה והחיים

הרב שי טחן

ראש כולל שערי עזרה בברוקלין ניו יורק, וראש בית הוראה ארזי הלבנון. הרב טחן כותב עלון שבועי המופץ ברחבי ארצות הברית וקנדה ומחבר ספרים בהלכה.

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אין להוציא ספר תורה מבית הכנסת על מנת לקרוא בו במקום החופשה
אב תשפ"ה
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אין להוציא את מנעליו מחוץ לחדר ביום השבת אם המלון נותן שירות צחצוח נעליים
אב תשפ"ה
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
אין לישב בסוכה ללא רשות הבעלים מכמה טעמים
אב תשפ"ה
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
מותר לשכור חדר עבור יום השבת
אב תשפ"ה

התורה והחיים

התורה והחיים
בחירה מוזיקלית
הרב חגי לונדין | שבט תשפ"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
שימוש בקפה קלוי שהמלון הכין בשבת
הרב שי טחן | אב תשפ"ה
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן
בתי מלון שהפעמון מצלצל כשפותחים את הדלת
הרב שי טחן | אב תשפ"ה

התורה והחיים

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
מה לומדים מפרה אדומה
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרה"ג דוב ליאור
הרב אליעזר מלמד
הרב יהושע שפירא
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב אליהו ברין
הרב משה ברלינר

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו