בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש בראשית
  • תולדות
קטגוריה משנית

מאמר תולדות פז

undefined
חשוון תשפ"ז
3 דק' קריאה
בס"ד הרב נתנאל יוסיפון הסוף המפתיע של תעלומת היהלום סיפר רבנו נחמן מברסלב: מעשה ביהודי אחד, שהיה עני מרוד, והנה באחד הימים מצא אבן טובה ויקרה. שמח היהודי מאוד, ורץ לסוחר התכשיטים בעירו, והציע לו לקנות את האבן הטובה. בחן הסוחר את האבן בעיון, וכיוון שהיה אדם ישר והגון, אמר למוצא: "דע לך, זו אבן נדירה ויקרה מאוד, ושווה היא כסף רב. אין לי סכום כסף כה גדול, ולכן לא אוכל לרכוש ממך את האבן. להערכתי רק לסוחרי האבנים הטובות שבלונדון יש סכום כה גדול, לכן סע ללונדון, מכור להם את האבן תמורת סכום גבוה, ותהפוך לעשיר מופלג". שמח המוצא מאוד, ונסע לכיוון לונדון, עד שהגיע לשפת הים. כעת, היה עליו לעלות לספינה ולהפליג ללונדון, אך מחיר הכרטיס היה גבוה מאוד, ולא היה לו כסף לשלם על ההפלגה. מה עשה? הוא פנה לרב החובל, הראה לו את האבן היקרה, וסיפר לו על מחירה הגבוה. כך למד רב החובל, שלפניו עשיר גדול, וכיוון שאנשים אוהבים להיות חברים של עשירים, שמח רב החובל על הזכות לארח עשיר כה גדול באונייתו בחינם. הפליג המוצא באונייה, ושלוש פעמים ביום היו מגישים לו המלחים את סעודתו על הסיפון. ומנהג עשה לו המוצא. בעת הארוחה, הוא היה מניח את האבן הטובה לפניו, ושמח בעושרו. פעם אחת, בתום אחת הארוחות, ברגע של היסח הדעת, פינה המלצר את השולחן, וניער את המפה עם שיירי המאכל ו... האבן הטובה לים. כשגילה המוצא שהאבן נעלמה, הצטער מאוד. לרגע חשב לספר לכולם על האסון שאירע לו, אך הוא הבין שאם יגלה רב החובל שהאבן נעלמה, הוא ידרוש ממנו לשלם על ההפלגה, לכן המשיך להעמיד פנים כאילו האבן עדיין ברשותו. בלילה האחרון, לפני שעגנה האונייה בחוף האנגלי, קרא רב החובל למוצא לחדרו, וגילה לו את סודו: "דע לך אני מבוקש על ידי משטרת אנגליה. אם אצהיר שהאונייה בבעלותי, מיד אעצר בידי המשטרה. אני עזרתי לך והסעתי אותך בחינם, לכן בבקשה תצהיר שהאונייה שלך, וכיוון שאתה עשיר כה גדול, האונייה לא משמעותית בשבילך. ניפגש מחר במקום מסויים ותחזיר לי אותה". הסכים המוצא, הצהיר שהאונייה שלו, ולמחרת בא למקום המפגש. שם נודע לו שבעל האונייה מת באותו היום, והאונייה נשארה שלו... וזה היה הריווח שלו מהאבן הטובה. בסיפור זה מלמד אותנו רבי נחמן סוד גדול. לפעמים, יש ברשותנו הרבה דברים טובים, ובזמנים קשים איננו יודעים להעריך את הטוב שבנו, ובקוצר רוח אנו משתפים את כל הסביבה בקשיים שאנו חווים, ואז באמת אנו מפסידים. לעומת זאת, מי שחי בתודעה שיש לו טוב, זוכה לכך שהזמנים הקשים יחלפו, וסופו להרוויח מכך. ונראה שכך יוסבר עניין תמוה בפרשתנו. יצחק מברך את יעקב: "ויתן לך האלוקים מטל השמיים...". וקשה - למה טל ולא גשם? הרי בדרך כלל הברכה הגדולה טמונה בשפע המים של הגשמים ולא בטל? התשובה נעוצה בהבדל הרוחני שבין יעקב לעשיו. יצחק ניסח את הברכה בהתאם לדמותו של עשיו, אך יעקב זכה בה. לעשיו מתאים יותר טל. מדוע? הגשם זה מים שמגיעים אלינו מבחוץ, מהמים שמתאדים מהאוקיינוס. הטל, לעומתו, נובע מאדי המים המצויים באוויר. כלומר, הטל זה שפע הטוב והשלמות המצוי כבר אצלנו, רק שעלינו לגלות שיש לנו אותו. עשיו נקרא כך מפני שהוא נולד עשוי. כבר בלידתו, הוא נראה כאדם מבוגר, העטוי שיער. זו הייתה גם המגרעת שלו, כיוון שהוא נולד אל המוכן, לא התאים לו לעבוד קשה ולהתקדם. הוא בחר להיות צייד, כי הצייד לא מגדל את בעלי החיים, אלא צד אותם כשהם כבר גדולים ומוכנים. כיוון שהתעצל, הפסיד אט אט את מעלותיו לאחיו, ומכר לו את הבכורה. יעקב, לעומתו, נולד ממש בתחתית, תופס את האיבר הנמוך ביותר בגוף, העקב. אך דווקא מתוך כך, הוא עמל להתקדם ולהגיע לשלימות, וכך הוא מטפס אט אט עד שהוא זוכה בשם 'ישראל', מלשון שררה, וזוכה גם בבכורה ובברכה. אך למגרעת זו של עשיו יכולה להיות גם מעלה. מי שמרגיש את עצמו שלם, יכול גם להרגיש שהוא טוב, ולהעריך את הטוב שבו. לעומתו, מי שכל הזמן חי בתודעה שעליו להתקדם, יכול גם לזלזל בטוב שיש לו ובמעלות של עצמו, ועלול להפסיד את הטוב הזה. נמצא שהדרך הטובה והשלימה היא לשלב בין השניים, שיזכור האדם את הטוב שיש בו, ויחד עם זאת ימשיך לעלות ולהתקדם אל השלמות. לכן, יצחק מברך "מטל השמיים", שיחוש מקבל הברכה את הטוב שיש בו, ויגלה אותו לעצמו. ברכה זו מתאימה לכאורה לעשיו, אך חשוב שיעקב אבי העם הנבחר יקנה גם אותה. מסובב ה', שילבש יעקב את בגדי עשיו, ויקנה את בכורתו של עשיו, וכך יזכה בשני הכוחות - כוח הידיעה וההערכה לטוב שבתוכנו, וכוח העלייה וההתקדמות לשלמות. שנזכה...
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il