מבואר בתורת הקבלה ובמאמרי חסידות, שהרצון והתענוג של הקב"ה להשפיל ולצמצם את עצמו ולמלוך על העולם – מסתלקים כביכול בכל ערב ראש-השנה עם חשיכה, וחוזרים למקורם. כיצד מעוררים מחדש את הרצון והתענוג במלוכה? ומהו הטעם לסילוק זה בכל שנה מחדש?
ההפטרה של ראש השנה מספרת על הדו-שיח שבין עלי, הכהן הגדול, לבין חנה, המתפללת במר נפשה. מה מסתתר בטענותיהם ומה המסר עבורנו? * מהותה של תפילה: האם מטרת התפילה היא "התפשטות הגשמיות", או "בקשת צרכיו"?* ואיך משלבים בין "מלוך על העולם כולו בכבודך" לבין "אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה"?
