ישנם שלושה סוגים של אכילת מצה כנגד שלושה הופעות של האור האלוקי בימים ההם בזמן הזה.
אכילת המצה הראשונה נעשתה בזמן השיעבוד- דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים- כנגד השיחרור מעול התפיסה המצרית.
המצה השניה נאכלה יחד עם פסח בזמן הגאולה- בעת הגילוי האלוקי של סובב כל עלמין.
המצה השלישית נאכלה ביום שלאחר היציאה- כנגד האפיקומן שנאכל על השובע.
ההתבוננות בעבר כהודיה על הגילוי של סגולת ובחירת ישראל בעת היציאה.
המצה היא לא רק לחם שעוניים אוכלים אותו אלא לחם שעצמותו ענייה- נטולת חומרים אחרים והיא גורמת לאדם להיות נאמן לעצמייתו- להיות בן חורין.
הסיבה לכך שיציאת מצריים היתה בחיפזון היא על טבעיותה של הגאולה הראשונה ולכך מרמזת המצה שהיא במדרגת הפשיטות- למעלה ממדרגת הזמן.
