שאלת היחס לאחר הגירוש לסובב אותנו, מה בין סלחנות וקבלת ייסורים באהבה להיבדלות מהרשעה ונושאיה, הרב שרייבר בהבחנה בין הפרט לכלל וביצרת תקווה להובלת העגלה
שנתיים חלפו מאז הגירוש. רק ב"נס" נבלם כדור השלג של הגרוש, על חורבות עמונה.הכל יודעים שעל אף תקופת ההפוגה, לא נח הכורת מהניף ידו על כל יו"ש וירושלים עמהם.איך יוצאים מהסחרור הזה? מה עוד לא ניסינו?
היחס אל המפקדים שהשתתפו בגירוש מצד אחד ומצד שני מגינים על בטחון עם ישראל, הנו מורכב.
יש לראות את הדברים הטובים ולגנות את הצדדים הרעים;אור וחושך משמשים בעירבוביא.
האם מותר להשתמט משירות מילואים בגלל מעורבות צה"ל בגירוש? לפתח יחס ביקורתי כלפי מעורבות הצבא בגירוש ולבטא אותו בתוך הצבא; הציבור הדתי-לאומי מתקשה לפתח יחס מורכב אל הצבא; בשעה שצה"ל עוסק בפועל בהריסה יש מקום לסרבנות הפגנתית; בעת מלחמה יוצא אפילו חתן מחדרו ומגורש מהתנחלותוו.
גודל קידוש השם של המתנחלים בגוש קטיף; לצער וייסורין של עם ישראל יש סיבות רבות; היחס לכפירה ולכופרים; היחס למדינה שיש בה מעוות רב; עלינו להתחזק ולתקן מה שהיינו בו חלשים; אסור להסתגר ב"גיטו" כאילו אנו עדיין במדינת פולין.
השוקת השבורה בפניה אנו ניצבים כיום, אין בה משום הפתעה. אין זו סיטואציה של בריון זה או אחר אשר קם והשתלט על המדינה. השבר הוא ערכי, פרי הבאושים של אנשי "רוח" ותקשורת ששקדו שנים רבות, על קידום תרבות זו, "תרבות אנשים חטאים"; אם כן על מה אנו נאבקים?
בגלל השתתפותי בהפגנות לא רוצים לגייס אותי לקרבי. מה לעשות? מצווה לשרת בצה"ל מצד הצלת ישראל ומצד ירושת הארץ; עיקר המצווה לשרת ביחידות קרביות, שיש בזה חירוף נפש; המצווה לשרת במקומה עומדת, אך יש לטהר את צה"ל מטינוף פשע הגירוש; מי שמרגיש מושפל מהתבטאויות מפקדיו בשבח הגירוש אינו חייב לשרת במילואים; בעת מלחמה יש להתייצב בכל מצב.
