הרב רועי אביחי – "עוד יותר טוב"

השיר שהפך להמנון הבלתי רשמי של השנה האחרונה, הוא בדיוק מה שעם ישראל זקוק לו כמו אוויר לנשימה. על אף ההתרעות כנגד השיר מצד רבנים ואנשי חינוך, אין ספק כי הוא מבטא את האמונה הפשוטה של היהודי הפשוט בקב"ה, לא רק ברגעי שמחה אלא גם ברגעי הסבל

סלח לנו- על מעשים שאין בהם חטא

מדריך "שמור עניך"

מה הסולח 'מרוויח' מסליחתו?

שנים, שנים אני נושא בליבי את זכר האירוע הנורא ההוא. פעמים רבות, הזרים הפצע המדמם שבליבי גלים של צער, כאב, וזעם נורא על מי שבגללו אני סובל כל כך. היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח. אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?

ציות או 'התחברות' בקיום המצוות?

בוקר. השעון מצלצל בקול גדול - "קום לעבודת הבורא". כהרגלי בקודש, אני מכבה את השעון בטפיחה עזה. די לעצבן, תן לישון. קול לוחש בלבבי - קום! זו חובה! ומנגד, קול שני - קום רק כשיתחשק לך ותרגיש שאתה 'מתחבר' לתפילה. אם כך תעשה, תראה איזה 'אורות' יהיו לך בתפילה. ולי רק נותר להחליט - איזה מהקולות הוא קולו של יצר הטוב ואיזה של יצר הרע?

עבודת ה' - בכפייה או רק ברצון?

סוף שנה. אצלנו בכיתה המירו את הלוח של ספירת העומר בלוח של ספירת הגומר, (להבדיל). לדעתי, זו ספירה מיותרת, כי השנה כבר נגמרה למעשה. למי יש כוח ללמוד. לכולם קשה עם המסגרת המחייבת. אני בטוח, שבחופש, בין הטיולים לים נלמד קצת בכיף וברצון. בעצם - אולי יהיו חבר'ה שמחוסר מסגרת פשוט יתפרקו לחלוטין. אולי זו הסיבה, שקבעו לנו היום יום עיון בנושא - כפייה או רצון בעבודת ה'?

איך בוטחים בה' ומפסיקים לדאוג?

נחמן: "אחי, מה העניינים? אתה נראה לי מודאג. עזוב אותך, כל מה שה' עושה הכל לטובה. תאמין לי שלמה , בעזרת ה' הכל יהיה טוב, חבל שאתה הורס לעצמך את הבריאות. קצת ביטחון, קצת אמונה..." שלמה: "צדיק, קל לדבר - קשה ליישם. כשאתה חושש - אינך דואג? תן לי עצה - איך בוטחים בה' ומפסיקים לדאוג"?

כיצד יוצאים ממשברים ומתחושות ייאוש וכשלון?

כיצד ניתן לצאת ממשברים ומתחושות ייאוש וכשלון?