ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- נסיונות, קשיים והתמודדויות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שנים, שנים אני נושא בליבי את זכר האירוע הנורא ההוא. פעמים רבות, הזרים הפצע המדמם שבליבי גלים של צער, כאב, וזעם נורא על מי שבגללו אני סובל כל כך.
היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח.
אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?
היום, מול עיניו המבינות של הרב וידיו המלטפות, פרקתי סוף סוף את אשר על ליבי. כשסיימתי לדבר וביקשתי עצה מהרב, הוא הביט בי באהבה בעיניו הטובות ואמר: כדאי לך לסלוח.
אבל למה? שאלתי. מה 'ארוויח' מהסליחה?
והלכת בדרכיו
הרב ראובן הילר שליט"א - רב בהוד השרון
ב'תפילה זכה', שבכניסת יום הכיפורים, אנו מצהירים הצהרה מיוחדת מתוך ההתרגשות הגדולה שלפני תחילת היום הקדוש: 'הִנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי. בין בגופו ובין בממונו, או שדיבר עלי לשון הרע, ואפילו הוצאת שם רע, וכן לכל מי שהזיק לי בגופי או בממוני. ולכל חטאת האדם אשר בּין אדם לחברו... ולא ייענש שום אדם בסבתי'.
למעשה אין בתפילה זו חידוש, כי מידי לילה בלכתנו לישון אנו אומרים בקריאת שמע שעל המיטה כמעט את אותם המילים: "הריני מוחל לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי בין בגופי בין בממוני... ולא ייענש שום אדם בסבתי". כנראה, שמקורם של תפילות ואמירות אלו הוא בדברי מר זוטרא (מגילה כ"ח) שצריך אדם לומר כשהולך לישון: "שרי לכל מאן די צערן", כלומר, 'מוחל אני לכל מי שציער אותי'.
אולם בפועל, אמירות אלו אינן פשוטות, כי בדרך כלל יש לנו טינה בלב כלפי זה שפגע או פוגע בנו. מהיכן לקוחה מידה זו לסלוח לכל?
לעניות דעתי, יש כאן הליכה בדרכיו של הקב"ה שרוצה להיטיב לכל ומוחל לכל, כפי שנאמר: "הטוב, ומטיב לרעים ולטובים" ו "הצופה לרשע וחפץ בהצדקו". הסליחה נובעת מההסתכלות האלוקית, שהחטא אצלנו הוא רק מקרה שאיננו חלק מטבע הפנימי שלנו (מהר"ל דרוש לשבת תשובה), ועל כן בפנימיות - השעירים ועיצומו של היום מכפרים עלינו גם אם לא עשינו תשובה. לפיכך, אם נידבק במידת בוראנו ונסלח לכל מי שפגע בנו, ואפילו למי שלא ביקש ממש מחילה מאיתנו, הרי גם בורא העולם ינהג עימנו במידה כנגד מידה.
וכך הוא לשון הזהב של השל"ה (שער אותיות ע' ענווה חלק א' עמ' שט"ז) בעניין זה: "הענווה ניכרת במי שיש בו מדת הסבלנות. כי הסבלן אשר יש לו יכולת לנקום ויש לו כוח לעשות רעה למי שעשה לו רעה, ואינו עושה... על כן אם אותו אדם הוא עניו וסבלן, ואף על פי שלפעמים יעשה דבר נגד ה', מודד לו ה' מדה כנגד מדה. מאחר שהוא מוחל וסולח למכעיסיו, גם ה' מוחל לעוונותיו".
ויהי רצון שנזכה כולנו להתרומם למדרגת הסליחה זה לזה, וריבונו של עולם ינהג עימנו במידה כנגד מידה ויסלח לעם ישראל כולו ויחיש את גאולתנו.
יש דין ויש דיין
הרב שי גרין שליט"א - ראש מדרשת 'אלוני שילה', קרני שומרון
מהותם של הימים הללו - ימי חודש אלול והימים הנוראים, היא כפולה ומיוחדת. ראשית, אלו הימים בהם "המלך בשדה" ויש לנו את הזכות לפגוש את השראת השכינה בעוצמה רבה, ובנוסף, אנו עוברים (או צריכים לעבור) תהליך רוחני שמרומם אותנו כלפי ה' ומאפשר לנו לנסות לזכות לדבקות אלוקית.
הימים הנוראים נקראים כך הן מצד הנוראות של יום הדין, ימים שספרי חיים ומתים נפתחים לפני בורא עולם, והן מהצד של הנוראות והנשגבות של פוטנציאל ההתגלות האלוקית שטמון בהם.
לפיכך, מחנכים ומכוונים אותנו חז"ל והפוסקים לבקש סליחה בימים אלו, הן ברובד שבין אדם למקום והן ברובד שבין אדם לחברו. עובדה זו דוחפת כל אדם שרוצה לזכות בדין, להתעלות מעל עצמו ובעיקר לוותר על "כבודו" המדומה ולבקש סליחה. הסליחה יוצרת נקיות וטהרה המזככת אותנו בדין.
אולם נשאלת השאלה: למרות הקושי הרב הכרוך בדבר, מובן הצורך של האדם הפוגע לבקש סליחה. אך מדוע האדם שנפגע, זה שהולבנו פניו צריך לסלוח? מדוע עלינו להתעלות ולסלוח?
ישנם מספר רבדים של תשובות:
ברובד הפשוט - מדוע לא לסלוח? מה נרוויח מעקשנותנו? האם העקשנות שלא לסלוח תשנה את המציאות? אדרבה, חברה שיודעת לוותר ולסלוח יוצרת בסופו של דבר רגישות ואכפתיות, ומציאות זו גם אם לא תמנע את הפגיעה הבאה הרי שהיא תיצור מחויבות לרגישות יתר ולמוכנות פנימית להתנצל ולנסות לתקן את אשר קלקלנו. אם כי חייבים לציין, שיש אנשים ומצבים מסוימים, שבהם חייבים להתעקש ולא לסלוח, עד שהאנשים הפוגעים יעברו תהליך חינוכי-נפשי של שינוי ותיקון, כי אם לא כן הם יחזרו לסורם וימשיכו וינצלו את המוכנות לסלוח.
ברובד הרוחני - לא לסלוח, זה לא להיות מוכן לשינויים, ובאיזשהו מקום לא לסמוך על ה'. רגש הנקמה שמתלהט ומונע ממני לוותר ולסלוח, הוא רגש המנותק מהתובנה והזכירה שיש שופט בעולם. מי שצריך לקבל רע - יקבל, אני צריך לחיות ברמה אחרת. אני צריך להדמות להקב"ה וכמו שהוא רחום אף אתה היה רחום, וכמו שהקב"ה הוא אב המוכן לסליחה כך כל אחד צריך להיות יהודי המוכן לסליחה. בחז"ל ובחסידות מדגישים, שבבית דין של מעלה דנים ומתייחסים לאדם כפי שהוא מתייחס לאחרים, מי שסולח לאחרים - זוכה בעצמו ליחס של סליחה ואמון מחדש על ידי ריבונו של עולם.
ברובד הנפשי - המוכנות לסליחה יוצרת אצל הסולח תהליך של עבודה על המידות. כך זוכה הסולח לסבלנות, ענווה, וכוח להתגבר על קנאה ושנאה.
לאור זאת, נמצא שהסולח הוא המרוויח העיקרי ממוכנותו לסלוח. בדרכו זו הוא בונה את אישיותו ומידותיו, גורם לזיכויו בדין, והופך לשותף בבניית חברה בריאה ותקינה.
ניקוי פנימי
הרב יחזקאל ליפשיץ שליט"א - מרצה ומאמן (קאוצ'ינג) יהודי
לפני שנתייחס לשאלה - מה מרוויח הסולח מסליחתו, עלינו לזכור, כמובן, שבמקרים רבים החובה ההלכתית-מוסרית לסלוח היא גדולה כל כך עד שמצד אחד: "זה שלא מחל הוא החוטא" (רמב"ם הלכות תשובה ב', ט') ומצד שני: "כל הממהר למחול הרי הוא משובח ורוח חכמים נוחה הימנו" (רמב"ם הלכות חובל ומזיק ה', י'). תארים אלו מלמדים אותנו, שמלבד הרווח הנקי שיש לסולח בכך שהוא עושה חסד עם מבקש הסליחה, הרי גם מעלתו גדולה מאוד (כמובן, לא מדובר על דברים שאסור לסלוח עליהם).
מהרמב"ם בהלכות תשובה ניתן לדייק שלוש תכונות שיש לסולח:
א . הוא נוח לרצות וקשה לכעוס - להבדיל מן האכזרי שעברתו שמורה לנצח.
ב . הוא בעל לב שלם ונפש חפצה - להבדיל ממי שנוקם ונוטר.
ג . הוא מגלה את הנפש הישראלית שהיא בעלת לב נכון - להבדיל מהגויים שהם ערלי לב.
ונבאר בקצרה :
א . הכעס מבטא את שורש המידות הרעות. אני כועס מתוך הסתכלות של גאווה ומתוך הרגשה שאני תמיד צודק והכול מגיע לי. יש בהסתכלות זו קטנוניות של כבוד ורצון לשליטה על השני, בין אם זה מול חברים לעבודה ובין אם זה בבית מול בן/ת הזוג. לעומת זאת, כשאני סולח אני מכיר בכך שאף אחד לא מושלם, לא אתה ולא אני. מותר לטעות ולתקן. אני מסוגל לקבל את השני עם החסרונות שלו. אני מסוגל לקבל גם את עצמי עם החסרונות שלי, לסלוח לעצמי ולהמשיך אל היום הבא...
ב . כשאני נוקם ונוטר חלק ממני נשאר תקוע באיזשהו מקום בעבר. לא השתחררתי מאותה תקרית ולכן אינני יכול להתקדם הלאה בלב שלם. לסלוח פירושו - לא להשאיר את הבעיה פתוחה, אלא לסגור דברים ולהמשיך הלאה. כשאני סולח אני לא עסוק כל הזמן בעבר אלא מסתכל קדימה ובונה את העתיד.
ג . ולבסוף, לסלוח זו עבודת ניקיון. ניקינו יחד את אותו דבר רע שהיה בינינו. כשאני סולח אני נקי והנפש הישראלית שלי מתגלה. אני מידמה לקב"ה במידותיו ומתוך כך משפיע שפע טובה לעולם.
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
עבודת ה' לחופש
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מכינים תה בשבת?
למה ללמוד גמרא?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
