פרשני:בבלי:חגיגה יד ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה יד ב

חברותא[edit]

הא שלא פסקו אנשי אמנה - בדברי תורה.
הא שלא מצאו איש אמונה - במשא ומתן.
בדברי תורה הוו אנשי אמנה, ואילו במשא ומתן לא הוו מבקשי אמונה.
תנו רבנן:
מעשה ברבן יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור, ויוצא מירושלים. והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו ללמוד תורה מפיו.
אמר לו רבי אלעזר בן ערך לרבן יוחנן בן זכאי: רבי! שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה.
אמר לו רבן יוחנן: בני! וכי לא כך שניתי לכם: ולא דורשים בענין מרכבה ביחיד (וכדמפרשינן לעיל: ליחיד), אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו?!
אמר לו רבי אלעזר: רבי! תרשיני לומר לפניך דבר אחד ממעשה מרכבה שלמדתני.  14 

 14.  הקשה המהרש"א: כיון שהיה סבור רבן יוחנן שאין רבי אלעזר חכם ומבין בדעתו, איך לימדו בעבר את הפרק שדרש רבי אלעזר בפניו? ! ותירץ שבמסכת שבת מבואר כי רבי אלעזר בן ערך שכח תלמודו, והיה סבור רבן יוחנן שעכשיו אין הוא חכם ומבין בדעתו. אבל כשלימדו בשעתו אכן היה חכם ומבין בדעתו. ומשמע מדברי המהרש"א שם, שכל עיקר מה שדרש רבי אלעזר בן ערך פרק זה הוא כדי להוכיח לרבן יוחנן שהוא חכם ומבין בדעתו, ויוסיף ללמדו כאשר ביקש). והביא בשם הירושלמי דלא גריס "שלמדתני", וכתב שהוא נוח יותר.
אמר לו רבן יוחנן: אמור!
מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף, וישב על האבן תחת הזית.  15 

 15.  הזית הוא רמז למאור תורה, כדאיתא בברכות: הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה. מהרש"א.
אמר לו רבי אלעזר: רבי! מפני מה ירדת מעל החמור?
אמר לו רבן יוחנן: אפשר שאתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני - ארכב על החמור?!
מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה (יש גורסים: וסכסכה) כל האילנות שבשדה, ופתחו כל האילנות כולן, ואמרו שירה.
מה שירה אמרו? "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות, עץ פרי וכל ארזים. וכך סיימו את כל הפרק, עד הללויה".
ויש אומרים: שירה זאת הוא שאמרו האילנות: "אז ירננו עצי היער".
ואף מלאך נענה מתוך האש ואמר: ודאי, הן הן מעשה מרכבה. אכן כך הוא מעשה המרכבה!
עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו של רבי אלעזר בן ערך, ואמר רבן יוחנן: ברוך ה' אלהי ישראל, שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה כרבי אלעזר בן ערך.
והוסיף רבן יוחנן בן זכאי ואמר: יש נאה דורש ואין נאה מקיים, ויש נאה מקיים ואין נאה דורש, אבל אתה אלעזר בן ערך: נאה דורש ונאה מקיים; אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך!
וכשנאמרו הדברים (סיפרו את המעשה) לפני רבי יהושע, היו הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך. אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה.  16 

 16.  כתב המהרש"א, דמשמע שלא היו שם אלא שניהם, כי אפילו לחכם ומבין בדעתו אין לדרוש אלא ליחיד, דהיינו הרב ותלמידו.
פתח רבי יהושע ודרש במעשה מרכבה, ואותו היום, בתקופת תמוז היה, שאין דרך שיתקשרו בה השמים בעבים. ונתקשרו שמים בעבים, ונראה כמין קשת בענן
והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע מעשה מרכבה, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה (מיני שחוק שמשחקים לפניהם).  17 

 17.  כתב המהרש"א: לא קשת ממש נראתה, שהיא סימן קללה. אלא "כמין קשת" והוא "מראה הקשת" הנזכרת במעשה מרכבה, וכמו שנאמר ביחזקאל "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם - כן מראה הנוגה סביב. הוא מראה דמות כבוד ה'.
הלך רבי יוסי הכהן, וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי.
ואמר רבן יוחנן בן זכאי: אשריכם ואשרי יולדתכם.
אשרי העינים (גירסת הרש"ש) שכך ראו.
ואף אני ואתם בחלומי, מסובין היינו על הר סיני, וניתנה עלינו בת קול מן השמים ואמר הקורא בבת קול:
עלו לכאן! עלו לכאן!
טרקלין גדולים מוכנים לכם ומצעות נאות מוצעות לכם.
אתם ותלמידיכם, ותלמידי תלמידיכם מזומנים לישב בכת השלישית מהכתות היושבות לפני השכינה.
ומקשה הגמרא על האמור שרבי אלעזר בן ערך דרש במעשה מרכבה:
איני!
והתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלש הרצאות במעשה מרכבה הן:
א. רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי.
ב. רבי עקיבא הרצה דברים לפני רבי יהושע.
ג. חנניא בן חכינאי הרצה דברים לפני רבי עקיבא.
ומדייקת הגמרא: ואילו רבי אלעזר בן ערך - לא קא חשיב (לא נזכר) בין הדורשים במעשה מרכבה. והאיך אתה אומר שדרש רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה?!
ומשנינן: לעולם אף רבי אלעזר בן ערך הרצה דברים במעשה מרכבה. ומה שאין התנא מזכירו, הוא משום שרק אלו דארצי, וארצו קמיה - קחשיב התנא.
שאין התנא מונה בברייתא אלא את אלו שדרשו בפני אחרים וגם דרשו בפניהם, אבל רבי אלעזר בן ערך דרק ארצי (הרצה) לפני אחרים, ולא ארצו קמיה (לא הרצו בפניו) - לא קא חשיב.
ותמהינן עלה: איני! והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה (לא הרצו בפניו), ומכל מקום קא חשיב ליה בברייתא?!
ומשנינן: לפיכך הזכירו אף את חנניה בן חכינאי, כיון דארצי מיהא קמיה מאן דארצי, הואיל והרצה הוא בפני מי שהרצה.
כלומר: אף חנניא בן חכינאי לא היה צורך להזכירו, כיון שלא הרצו בפניו, אלא הזכירו את הרצאתו בפני רבי עקיבא, להודיעך שרבי עקיבא הרצו בפניו והרצה הוא בפני אחרים.  18 

 18.  נתבאר על פי לשונו של רש"י; וראה מה שהביאו התוספות משם רש"י ומה שתמהו עליו.
תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם (רש"י), ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר (אלישע בן אבויה), ורבי עקיבא.
אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור (שהוא מבהיק כמים צלולין), הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים.
ומפרשת הגמרא את אשר אירע עם ארבעת החכמים האלו אחר שעלו:
בן עזאי הציץ לצד השכינה ומת, ועליו הכתוב אומר: יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, קשה בעיניו של הקב"ה על שמת בן זומא כשהוא בחור, ומכל מקום אי אפשר שלא ימות שהרי אמרה תורה: כי לא יראני האדם וחי.  19 

 19.  כתבו התוספות: לא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו. ורבינו חננאל כתב: אינם עולים בשמים, אלא צופים ורואים ב"אובנתא דליבא" כאדם הרואה ומביט מתוך אספקלריא שאינה מאירה; ובן עזאי הציץ, כלומר: הוסיף להרבות בשמות כדי להביט באספקלריא מאירה.
בן זומא הציץ לצד השכינה, ונפגע! נשתטה מן המראות המבהילות שלא הכילה דעתו לסובלם (רבינו האי בעין יעקב).
ועליו על בן זומא הכתוב אומר: אם דבש מצאת - אכול דייך, די לך באכילת מקצתו בלבד. פן תשבענו, והקאתו!  20 

 20.  פירש הרמב"ם במורה נבוכים (הובא בעץ יוסף): דימה החכמה במאכל הערב שבמזונות והוא הדבש, והדבש בטבעו כשירבו ממנו יעורר האיצטומכא ויביא הקיאה, וכאילו אמר שטבע זאת ההשגה עם גדולתה ועצמותה ומהשגה מן השלימות, אם לא יעמדו בה אצל גדולה וילכו בה בשמירה, יהפך לחיסרון כאילו הדבש אשר אם יאכל כשיעור יזון ויערב לו, ואם יוסיף אבד הכל, לא אמר: פן תשבענו "וקצת" בו, אלא אמר: "והקאתו".
אחר - קיצץ בנטיעות!
קלקל ועיות כשנכנס לפרדס ומקצץ הנטיעות, ולפי שדימה אותן בתחילת הדברים לנכנס ל"פרדס" נקט הלשון "קיצץ בנטיעות".  21 

 21.  ורבינו חננאל פירש: כלומר: דיבר כלפי מעלה.
רבי עקיבא (נכנס בשלום ו) יצא בשלום, (עין יעקב), שהיה יותר שלם מכולם כי הציץ כהוגן וצפה כראוי, והכילה דעתו אותן גבורות ובהלות, ונתן לו הקב"ה חיים, וכל דבר שצפה, חשב בו מחשבה נכונה בדעת נכוחה (רבינו האי בעין יעקב).
שאלו את בן זומא: מהו לסרוסי כלבא (האם מותר לסרס כלב)?
אמר להם: כתיב: ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו (דבר זה לסרס שום בהמה וחיה, רש"י בחומש), ללמדך:  22 

 22.  ביארו התוספות בשבת קי ב בשם השאלתות: הואיל וחובת הגוף ולא חובת קרקע היא, למה אמרה תורה: "ובארצכם" לא תעשו, והרי נוהגת היא בכל מקום ואפילו בחוץ לארץ, אלא ללמד: כל שבארצכם לא תעשו.
כל שיש לכם בארצכם ואפילו כלב, לא תעשו כדבר הזה, לסרסו.  23 

 23.  כתבו רש"י ותוספות לבאר הטעם שהסתפקה הגמרא דוקא כלב, כי הואיל ודין סירוס כתיב גבי מומי הקרבנות, הרי יש לומר שלא אסרה תורה אלא באלו שהם ראויין לקרבן, וכל שכן שיש מקום לומר על הכלב שאפילו חליפיו אסורים לקרבן משום "מחיר כלב", שלא אסרה בו תורה את הסירוס. ולפי זה יש לומר, שמתחילה אכן הסתפקה הגמרא אף בשאר בהמות שאין כשרות לקרבן, והוא כעין "ואם תמצי לומר שאר בהמות שאין ראויין לקרבן אסורין, כלב מהו", ועל דרך זה הביא הטורי אבן בשם הרא"ש. ובטורי אבן הקשה על זה, אם כן מנין לנו לרבות מ"ובארצכם" אפילו כלב, שמא אין הכתוב בא לרבות אלא מי שהוא עצמו פסול לקרבן אבל חליפיו מותרין, אבל כלב שאף מחירו אסור שמא לא אסרה תורה לסרסו? ! ולפיכך פירש, שעל שאר בהמות לא נסתפקו, כיון שיש ללמדם מאיסור סירוס אחר סירוס שאסרה תורה, אף שאחר הסירוס הראשון כבר נפסלה הבהמה לקרבן. וכיון שכן, על כרחנו לא הוצרכה תורה לרבות "ובארצכם" אלא כלב שאפילו חליפיו אין ראויים לקרבן.
הסוגיה הבאה מתבארת על פי פירושו השני של רש"י.
עוד שאלו את בן זומא:
כהן גדול שאסור בבעולה, ונשא אשה בחזקת בתולה, ואף מצא בבעילתו דם בתולים, ושוב נתברר לו שהיא בתולה שעיברה, קודם שבא עליה - מהו שיהא מותר לו לכהן גדול לקיימה? האם יש לו לחוש שהואיל ועיברה, אף שלא נפגמו בתוליה, ודאי נבעלה, או שמא התעברה מבלי שנבעלה, וכפי שיבואר.
מפרשת הגמרא את צדדי הספק: מי, האם אסור לו לקיימה כי חיישינן לדשמואל -


דרשני המקוצר[edit]

מסכת חגיגה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א