פרשני:בבלי:חגיגה יז ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה יז ב

חברותא[edit]

משום דכתיב "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו, שם תזבח את הפסח בערב. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו.
ופנית בבוקר והלכת לאהליך".
ועל כרחך בוקר זה של חול המועד הוא, שהרי בבוקרו של יום טוב אינו יכול לילך לאהלו משום איסור תחומין (רש"י).  13 

 13.  רש"י במסכת ראש השנה ה א פירש באופן אחר: ביום טוב לא קאמר קרא, שהרי הוא יום שחיובו ליראות בעזרה; וביאר בטורי אבן, כי אף שיש לו תשלומין כל שבעה, מכל מקום מי שאינו מתראה ביום ראשון נקרא פושע. ותמה על זה, שהרי מצות ראייה אפשר לקיים גם בלילה, ראה שם אריכות בזה. התוספות תמהו על פירושו של רש"י כאן, שהרי רק לרבי עקיבא תחומין דאורייתא, אבל לדעת רבנן אין איסור תחומין אלא מדרבנן, וראה עוד בדבריהם בדין י"ב מיל אם הוא מדאורייתא לכולי עלמא (כשיטת הרי"ף והרמב"ם). ובטורי אבן הקשה, דאפילו לרבי עקיבא לא ניחא, כי אף הוא לא אמר אלא בשבת ולא ביום טוב.
תנן במשנתנו: עצרת שחל להיות ערב שבת:
בית שמאי אומרים: יום טבוח שלה אחר השבת.
ובית הלל אומרים: אין לה יום טבוח.
מאי לאו, הכי קא אמרי בית הלל: אין לה לעצרת יום טבוח כלל, כלומר: אם לא הקריב ביום טוב שוב אין מקריב כלל (רש"י), לפי שאין תשלומין לעצרת.  14 

 14.  תמה בטורי אבן, האיך סלקא דעתין לפרש כוונת המשנה שאין לה יום טבוח מפני שאין לה תשלומין, והרי לפי זה האיך נפרנס את הסיפא של משנתנו שאמרו: ומודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח אחר השבת, והרי אין לעצרת יום טבוח כלל? ! וכתב הטורי אבן, דקא סלקא דעתין שאין לעצרת אלא יום אחד של תשלומין (וכמו שמוזכרת סברא זו לקמן בגמרא), ולפיכך כשחלה להיות בערב שבת אין לה יום טבוח כלל, שהרי זמנו היה בשבת, וכשחלה בשבת יש לה יום טבוח באחד בשבת. ראה שם בד"ה מאי לאו אין לה, ובד"ה מאי לאו יום טוב של עצרת שבהמשך הגמרא, ראה שם. ומיהו לשון רש"י הוא: אם לא הקריבם ביום טוב עוד אין להם תשלומין.
ומשנינן: לא כאשר פירשת, אלא: שאינה צריכה יום טבוח, כיון שלדעת בית הלל מקריבה ביום טוב.
ותמהינן עלה: וכיון שאתה מפרש כן, אם כן, מאי קא משמע לן בית הלל - דמקרבינן ביומיה (מותר להקריב עולת ראייה ביום טוב)?!
והא איפליגו בה (נחלקו כבר בדבר בית שמאי ובית הלל) חדא זימנא, ברישא דמשנתנו, וממילא אתה למד שאינה צריכה יום טבוח?!
דתנן: בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות ואפילו עולות ראייה; ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות, וסומכין עליהם
ומשנינן: צריכא סיפא דמשנתנו להשמיענו מחלוקת בית שמאי ובית הלל, האם מותר להקריבה ביום טוב שיש שבת למחרתו, שאף בה אי אפשר להקריב.
דאי אשמעינן משנתנו רק בהא (ביום טוב שאין שבת למחרתו), הוה אמינא: בהא קאמרי בית שמאי שאין מקריבה ביום טוב משום דאפשר להקריבה למחר שהוא חול, אבל בהא (ביום טוב שיש שבת למחרתו), אימא מודו להו לבית הלל שמקריבה ביום טוב, כיון שיש לחוש שמתוך שמתייאש ממנה יבוא לפשוע שלא להקריבה עוד.  15 

 15.  לדעת רש"י בביצה יט, כ, טעמם של בית הלל שמתירים להקריב עולת ראייה ביום טוב, הוא משום שמא יפשע, ולשיטה זו הסוגיא מבוארת יותר.
ואי אשמעינן משנתנו רק בהא (ביום טוב שיש שבת למחרתו), הוה אמינא: בהא קאמרי בית הלל שמותר להקריב ביום טוב, משום דלא אפשר למחר, שהרי שבת היא.
אבל בהא (בשאר יום טוב, שאין שבת למחרתו), אימא מודו להו לבית שמאי שאין מקריבין ביום טוב.
לפיכך: צריכא!
תא שמע: מי שלא חג (הביא קרבן חגיגה) שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג ויום טוב של עצרת, שוב אינו חוגג
מאי לאו, הפירוש הוא כפשוטו, שאם לא חג ביום טוב של עצרת שוב אין לו תשלומין, הרי למדנו שאין תשלומין לעצרת?!  16 

 16.  כתב הטורי אבן: לפי מה דסלקא דעתין השתא לפרש כפשוטו, היה לגמרא להקשות ממשנתנו שמבואר בהדיא שיש תשלומין לעצרת כשחלה להיות בשבת? ! וביאר, כי אכן זה הוא טעם דחיית הגמרא ששיבשה את הברייתא ופירשה: "יום טבוח" ולא "יום טוב" כפשוטו.
ודחינן: לא, מאי יום טוב של עצרת: יום טבוח.
כלומר: אם לא הקריב ביום המיועד לתשלומי עצרת, שוב אינו חוגג.
אי הכי, על כל פנים ניפשוט מינה מדקתני "יום" דמשמע יום אחד, דחד יום טבוח הוא דאיכא.
כלומר: אין תשלומין לעצרת אלא יום אחד בלבד?!
ודחינן: אף זו לא תפשוט, כי אימא: "ימי" טבוח.  17 

 17.  כתב הטורי אבן: הואיל ובלאו הכי מוכרחים אנו לשבש את הברייתא, שהרי אי אפשר לפרש "יום טוב" ממש מכח המשנה, וכמבואר לעיל, על זה הוא שסומכת הגמרא לשבש את הברייתא ולומר: ימי טבוח.
תא שמע מהא דתני רבה בר שמואל: הרי אמרה תורה: מנה ימים וקדש חדש (ראש חודש) להקרבת מוספין.  18 

 18.  שנאמר: עד חדש ימים, רש"י ראש השנה ה א, וכמו שכתבו התוספות כאן.
ואמרה תורה: מנה ימים (ספירת העומר) וקדש עצרת להקרבת קרבנותיה.
הרי למדת: מה חדש למנויו, כלומר: כשם שבחודש זמן הקרבת המוספין הוא יום אחד מתוך הימים שהוא נמנה על ידם, אף עצרת - למנוייה! וכדמפרש ואזיל.
מאי לאו, גמר עצרת מחדש, מה חדש יום אחד מן המנויים בלבד הוא מקריב, אף עצרת יום אחד בלבד הוא מקריב שהרי עצרת באה לאחר ספירת ימים?!  19 

 19.  תמה בטורי אבן: והרי אם נפרש כן, למה צריך ללמוד דין זה מבנין אב, והרי יום אחד מפורש בתורה, ולא יישב. ויש לתמוה עוד, והרי יום אחד לתשלומין בודאי מוכח ממשנתנו שיש אף בעצרת, וכמו שכתב הטורי אבן שהובא לעיל בהערות, ואם כן האיך קא סלקא דעתין, שאין תשלומין אלא יום אחד, ועל דרך שהקשה הטורי אבן עצמו. ובשפת אמת רצה לפרש, שהדרשה באה לומר שיש יום נוסף לתשלומין, ראה שם.
אמר מתרץ רבא: ותסברא להוכיח מכאן שאין מקריבין אלא יום אחד!?
אטו האם לעצרת יומי מנינן (ימים בלבד סופרים), ואילו שבועי לא מנינן (שבועות אין מונים בספירת העומר עד העצרת)?!
והאמר אביי: מצוה למימני יומי, דכתיב: וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום, ומצוה למימני שבועי, דכתיב: שבעה שבועות תספר לך, ועוד אתה למד שמצוה למימני שבועי, משום דחג "שבועות" כתיב.
וכיון שכן, אדרבה, יש לך לפרש דהכי קאמר: מה חדש אתה מקריב יום אחד כיון שהוא נמנה בימים, אף בעצרת אתה מקריב שבוע אחד כיון שהוא נמנה בשבועות, וללמדך: יש לה תשלומין כל שבעה.  20  כאן שבה הגמרא לעיקר הלימוד שאף בעצרת יש תשלומין כל שבעה, ומוסיפה עוד לימוד מלבד לימודו של רבי אלעזר ברבי אושעיא בעמוד א' שלמדו מהיקש חג השבועות לחג המצות.

 20.  הקשו התוספות: נמצא שיש לנו ללמוד מבנין אב זה שיש לעצרת תשלומין כל שבעה, ולמה הוצרך רבי אלעזר לעיל ללומדו מלימוד אחר? ! וראה מה שיישבו.
דבי רבי אליעזר בן יעקב, תנא: מכאן אתה למד שיש לעצרת תשלומין כל שבעה: דאמר קרא: "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם".
וסמוך לו אמר קרא: "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך".
איזהו חג שאתה קורא בו "מקרא קודש" וגם אתה קוצר בו?
הוי אומר: זה חג עצרת, וכדמפרש ואזיל.
כי אימת אתה קורא וקוצר?
אילימא ביום טוב עצמו, לא יתכן, כי הרי קצירה ביום טוב מי שרי?!  21 

 21.  הקשה הטורי אבן: והרי קצירה לצורך אוכל נפש מותרת מן התורה? ! ראה שם.
אלא לאו לתשלומין, כלומר: אחר העצרת יש יום שהוא מקרא קודש לענין תשלומין, ומכל מקום מותר בעשיית מלאכה (רש"י).
ומפרשינן: ואף על גב דאיתמר דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא שיש לעצרת תשלומין כל שבעה מהיקש לחג המצות, איצטריך נמי את לימודו דרבי אליעזר בן יעקב!
ומשום: דאי מדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא לבד, הוה אמינא: מה תשלומין של חג המצות אסיר אותו יום בעשיית מלאכה שהרי חול המועד הוא, אף תשלומי עצרת נמי אסור בעשיית מלאכה.
לפיכך קמשמע לן לימודו דרבי אליעזר בן יעקב, שיום התשלומין אינו אסור בעשיית מלאכה שהרי מותרת בו הקצירה.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת חגיגה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א