פרשני:בבלי:יומא ג ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא ג ב

חברותא[edit]

וכמו שהכתוב (במדבר י א) "עשה לך שתי חצוצרות כסף", משמעותו: עשה לך משלך, שהיה משה רבינו לעשות אותן מכספו.
ולפי מאן דאמר זה שפיר לומדים דוקא את יום הכיפורים מימי המילואים, כי רק בשניהם נלקחים הקרבנות מממונם הפרטי של הכהנים.
אלא למאן דאמר שגם הפר והאיל בימי המילואים משל צבור - מאי איכא למימר? והרי לפיו יש ללמוד ראש השנה מימי המילואים, היות שבשניהם הקרבנות הם מהממון של הציבור, ולא ללמוד על יום הכיפורים שבו מביא הכהן את הפר והאיל מממונו הפרטי!?
דתניא: כל מקום שנאמר בתורה:
"קח לך" - הוא משלך.
וכן "עשה לך" - הוא משלך.
אך כל מקום שנאמר בו "ויקחו אליך" - הוא משל צבור, דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: בין "קח לך" בין "ויקחו אליך" - משל צבור.
ומה תלמוד לומר במעשה הקטורת, שאמר הקב"ה למשה "קח לך סמים", שמשמעו משלך?
שאמר הקב"ה למשה, כביכול (אם היה זה יכול), משלך אני רוצה שתבוא הקטורת יותר משלהם.  8 

 8.  רש"י בביאורו הראשון. ובביאורו השני כתב שביאור "כביכול" הוא: כאילו אין יכולים לומר כן
אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: כתוב אחד אומר (דברים י א) "ועשית לך ארון עץ", שמשמע שתעשה אותו משלך.
ואילו כתוב אחד אומר (שמות כה י) "ועשו ארון עצי שטים", ומשמע משל ציבור.
הא כיצד!?
כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, נקראת העשיה על שם הציבור.
כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום (אחרי חטא העגל), נקראת העשיה על שם משה.
ומבואר בברייתא הזאת שלפי רבי יאשיה גם במקום שנאמר "קח לך" משמעותו מהציבור, ולפיו תיקשי, מדוע לא נלמד פרישה לפני ראש השנה מהפרישה של ימי המילואים, והרי בשניהם הקרבנות הם מהציבור, (ואילו ביום הכיפורים קרבנות הכהן הם שלו).
ומתרצת הגמרא: עד כאן לא פליגי כל התנאים בברייתא אלא ב"קיחות" דעלמא, וב"עשיות" דעלמא.
ומבארת הגמרא: קיחות דעלמא - כגון זו האמורה (בשמות ל לד): "קח לך סמים".
עשיות דעלמא - כגון (במדבר י ב) "עשה לך שתי חצוצרת כסף. "
אבל הנך, הקיחות של קרבנות המילואים והקיחות של קרבנות יום הכיפורים, לא כתבה בהם התורה "קח לך" גרידא.
אלא פרושי קא מפרש הכתוב שמשמעות "קח לך" האמור בהם הוא - דמשלך בדוקא הוא בא. ולא משל ציבור.
ונמצא שלפי כולם שוים קרבנות המילואים ויום הכיפורים, שרק הם באים מממון הכהנים, ולא קרבנות אחרים, ומתורצת קושיית הגמרא מדוע אין ללמוד על פרישה לפני ראש השנה.
ומבארת הגמרא היכן גילתה תורה שקרבנות המילואים ויום הכיפורים הם משל הכהן:
במלואים: מכדי הרי כתיב (ויקרא ט ג) "ואל בני ישראל תדבר לאמר: קחו שעיר עזים לחטאת". ולא אמר הכתוב "קחו לכם".
ואם כן, בפסוק הקודם, בציווי לאהרן, שאמר הכתוב: "ויאמר (משה) אל אהרן: קח לך עגל בן בקר לחטאת" - למה לי הוספת המילה "לך"?
שמע מינה שבא הכתוב לפרש ש"קח לך" האמור באהרן - משלך הוא, ולא משל הציבור.
ביום הכפורים:
מכדי הרי כתיב (ויקרא טז ג) "בזאת יבא אהרן אל הקדש: בפר בן בקר לחטאת".
ובהמשך אמר הכתוב: "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת".
ואם כן, ברור הדבר שקרבן החטאת של הכהן הגדול הוא פר, ואילו קרבן החטאת של הציבור הוא שני השעירים. ואם כן, זה שאמר הכתוב בפר החטאת של אהרן "והקריב את פר החטאת אשר לו" - למה לי לציין ולומר "אשר לו", והרי ברור שהפר הזה הוא קרבנו, ולא קרבן הציבור!?
אלא, מכאן שמע מינה כי האי "אשר לו" - משלו הוא.
רב אשי אמר תירוץ נוסף מדוע אין למדים על פרישה לפני ראש השנה ולפני עצרת:
דנין פר לחטאת ואיל לעולה שביום הכיפורים מפר לחטאת ואיל לעולה שבמילואים.
לאפוקי להוציא ראש השנה ועצרת, דתרוייהו, גם הפר וגם האיל - עולות נינהו.
רבינא אמר תירוץ נוסף: דנין עבודה של יום הכיפורים הנעשית רק בכהן גדול, מעבודה של שמיני לימי המילואים, שנעשתה רק בכהן גדול.
לאפוקי כולהו קושייתין, להוציא כל יתר המועדים שהקשינו מדוע לא תהיה בהם פרישה, היות דלאו עבודה בכהן גדול בדוקא נינהו, אלא יכולה העבודה להעשות בכהן הדיוט.
ואיכא דאמרי, כך אמר רבינא:
דנין "עבודה תחלה" מ"עבודה תחילה" (כפי שתבאר הגמרא), לאפוקי הני - דלאו תחלה נינהו.
והוינן בה: מאי "תחלה"?
אילימא "תחלה - בכהן גדול".
והיינו, שדנים יום הכיפורים מימי המילואים משום שבשניהם הוטלה "תחילה", העבודה הראשונה, על הכהן הגדול. לפי שביום הכיפורים הראשון הוטלה בפעם הראשונה העבודה בקרבנות ציבור דוקא על הכהן הגדול, וכן ביום השמיני למילואים הוטלה העבודה הראשונה במקדש דוקא על הכהן הגדול.
הרי הסבר זה היינו ההסבר שאמר רבינא לפי לישנא קמייתא, ומה חידשו כאן ה"איכא דאמרי"? אלא, הלימוד הוא של "עבודה תחלה במקום", שביום הכיפורים הראשון נכנס הכהן הגדול בפעם הראשונה לפני ולפנים, מ"עבודה תחלה במקום", שביום השמיני למילואים קרב אהרן בפעם הראשונה אל העבודה במזבח החיצון.  9 

 9.  וביאר רש"י שעבודתו של משה במשך שבעת ימי המילואים אינה קרויה "עבודה" אצל עבודת הכהנים, לפי שמשה רבינו לא שימש בבגדי כהונה אלא בחלוק לבן.
כי אתא כאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר:
זה שאמר הכתוב "לעשות לכפר", שממנו למדו שיש ענין פרישה גם במקום אחר:
רבי יוחנן מתני שונה בו חדא פרישה.
רבי יהושע בן לוי מתני בו תרתי פרישות.
ומבארת הגמרא את מחלוקתם:
רבי יוחנן מתני חדא: "לעשות לכפר" - אלו מעשה יום הכפורים.
ורבי יהושע בן לוי מתני תרתי: לעשת - אלו מעשה פרה. לכפר - אלו מעשה יום הכפורים.
ותמהינן: וכי רבי יוחנן מתני רק חדא, פרישה לפני יום הכיפורים, ואינו דורש מכאן גם על פרישת הכהן השורף את אפר הפרה!?
והא אנן תנן: שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין את הכהן הגדול. ושנינו גם במסכת פרה: שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין את הכהן השורף!? ומשנינן: זה ששנינו פרישה בכהן השורף את הפרה - מעלה בעלמא, שתקנו חכמים היא, ואינה מן התורה.  10 

 10.  והחמירו בה כיון שהקילו בה לטמאות את הכהן ולהטבילו כדי להוציא מלבם של צדוקים, כמבואר בתחילת הפרק. רש"י.
ומקשה הגמרא על מה שהעמדנו את דין פרישה של הכהן השורף את הפרה בתורת מעלה בעלמא, לפי רבי יוחנן:
והא אמר רבי מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי,
אמר רבי יוחנן:
"כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם".
לעשות - אלו מעשה פרה.
לכפר - אלו מעשה יום הכפורים!
ומתרצת הגמרא: ההוא - דרביה, שאת זה שיש ללמוד מהכתוב הוא אמר בשם רבו. אבל רבי יוחנן עצמו סובר שהיא מעלה בעלמא.
והראיה שבשם רבו אמר כך:
דכי אתא כאשר בא רבין מארץ ישראל, אמר בשם רבי יוחנן שאמר משום רבי ישמעאל:
לעשת - אלו מעשה פרה. לכפר - אלו מעשה יום הכפורים.
ואמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: מהיכא קא ילפת לה לפרישת כהן גדול לפני יום הכיפורים - ממלואים.
אי מה מלואים - כל הכתוב בהן מעכב בהן (כמו שיתבאר לקמן), אף הכא נמי בפרישת יום הכיפורים, נימא - כל הכתוב בהן מעכב בהן.
וכי תימא הכי נמי.
והתנן: ומתקינין לו כהן אחר, ולא קתני מפרישין כהן אחר.
ואם ההפרשה היא לעיכובא, צריך גם להפריש את הכהן האחר. כי אחרת לא יוכל למלא את מקומו של הכהן הגדול שנפסל.
וכי תימא, מאי מתקינין לו כהן אחר - מפרישין אותו.
אם כן, ליתני במשנתנו או אידי ואידי, בין בכהן הגדול ובין בממלא מקומו "מתקינין", או אידי ואידי "מפרישין", ומדוע נקט התנא בכהן הגדול "מפרישים" ובכהן האחר "מתקינים ".
אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: אלא מר - מהיכא יליף לה לפרישה?
אמר ריש לקיש: מהפרישה של משה בסיני, קודם כניסתו למחנה שכינה בראש הר סיני.
דכתיב (שמות כד טז) "וישכן כבוד ה' על הר סיני, ויכסהו הענן (למשה) ששת ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי".
מכדי, הרי כתיב "ויקרא אל משה ביום השביעי ".
ואם כן, מאי, איזה ענין היה בכיסויו של משה על ידי הענן במשך "ששת ימים"?
אלא, זה "בנה אב", כאן לימדה תורה כלל:
שכל הנכנס במחנה שכינה - טעון פרישת ששה ימים קודם לכניסתו.
ואף הכניסה ביום הכיפורים לפני ולפנים טעונה פרישה לפניה.
ומקשינן: והא אנן פרישה של שבעה ימים תנן במשנתנו, ולא ששה!?
ומשנינן: מתניתין - רבי יהודה בן בתירא היא!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת יומא בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א