פרשני:בבלי:יומא פה ב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא פה ב

חברותא[edit]


אבל אם יודע הכהן העוסק עתה בעבודתו לימוד זכות לאדם שיש בו כדי להחיות אותו, אפילו מעל מזבחי תקחנו לבוא ולהעיד כדי להציל את הנידון.
ומה זה, שיודע עדות שיכולה להציל, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, והוא עוסק באמצע העבודה במקדש שהיא חמורה, שהרי עבודה דוחה שבת, מפסיקים את עבודתו כדי שיבוא להעיד ולהציל.
קל וחומר לפקוח נפש ממש שהוא דוחה את השבת.
נענה רבי אלעזר ואמר: ומה לצורך קיום מילה, שהיא רק אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם - דוחה צורך קיום המצוה את השבת.
קל וחומר לצורך קיום כל גופו - שדוחה הצלתו את השבת.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: (שמות לא) "אך את שבתתי תשמרו".
יכול לכל, בכל מצב שהוא?
תלמוד לומר: "אך" - חלק. שהמילה "אך" היא מיעוט, והיא מלמדת שיש לחלק בין מצבים שונים.
ומכאן אנו מבינים שבמקום פיקוח נפש הכתוב מדבר, שאז אין חייבים לשמור את השבת.
רבי יונתן בן יוסף אומר: (שמות לא) "כי קדש היא לכם".
היא, השבת, מסורה בידכם לקיימה. ולא אתם מסורים בידה. שאין אתם חייבים למסור את נפשכם לצורך קיומה.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: (שמות לא) "ושמרו בני ישראל את השבת". אמרה תורה: יש לדאוג שתשמר מצות השבת.
לכן בשיקול של קיום מצות השבת, אמרה תורה שבכלל מצות ה"שמירה": חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי אם הייתי התם שם בין אותם התנאים, הוה אמינא להם כי המקור דידי שלי עדיפא מדידהו.
שלדברי, מכאן יש ללמוד זאת:
(ויקרא יח) "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה האדם, וחי בהם" - ולא שימות בהם.
אמר רבא: לכולהו הלימודים של כל התנאים לעיל, אית להו פירכא. בר חוץ מלימודו דשמואל, דלית ליה פרכא.
ומבאר רבא: ללימוד דרבי ישמעאל יש פירכא, כי דילמא יש להסביר את דין הבא במחתרת כדרבא. ולפיו אי אפשר ללמוד ממנו על דחיית שבת לצורך ספק פיקוח נפש.
דאמר רבא: מאי טעמא דמחתרת, שמותר להרוג את הגנב שבא בה.
כי חזקה היא שאין אדם מעמיד עצמו מונע עצמו מלעמוד על ממונו מלהצילו.
והאי, זה הגנב הבא במחתרת, מידע ידע דקאי שיעמוד בעל הבית לאפיה כנגדו, כדי למנוע ממנו לקחת את הממון שלו.
ואמר הגנב בלבו: אי קאי לאפאי אם יעמוד הלה כנגדי - קטילנא ליה!
והתורה אמרה: אם בא אדם להרגך - השכם להרגו!
ולדברי רבי ישמעאל, אשכחן, מצאנו רק שודאי פיקוח נסש דוחה שבת, כמו הבא במחתרת, שודאי פיקוח נפש שבו דוחה איסור רציחה.
אבל ספק פיקוח נפש - מנלן שגם הוא דוחה שבת?
ואם כן, אי אפשר ללמוד מכאן על היתר פיקוח נפש בשבת רק על ודאי פיקוח נפש ולא על ספק, ונמצא שלפי רבי ישמעאל אין לנו מקור שספק פיקוח נפש דוחה שבת.
דרבי עקיבא נמי אית ליה פירכא, כי דילמא אין הלקיחה של הכהן מהעבודה נעשית אפילו במקום ספק, אלא רק כדאמר אביי.
דאמר אביי: מי שיוצא להיסקל, ואמר "יש לי לימוד זכות להנצל", שמחזירים אותו לדון בזכותו, זה רק אם בודקים אם יש ממש בדבריו. ולכן, מסרינן ליה זוגא דרבנן, שילוו אותו בדרכו אל בית הסקילה, שאם יטען בדרך יש לי זכות יוכלו הללו לבודקו, לידע אם יש ממש בדבריו אם לאו.
והוא הדין ביחס לכהן היודע עדות, אין מפסיקים אותו מעבודתו אלא אם כן בודקים שיש ממש בדבריו, ונמצא שאשכחן רק ודאי הצלה, שרק אז מפסיקים את עבודתו, והוא הדין שמחללים שבת לצורך הצלה ודאית, אך על ספק פיקוח נפש - מנא לן שמחללים את השבת?
וכן בדברי כולהו, שאר התנאים, אשכחן רק שודאי פיקוח נפש דוחה שבת, אבל ספק פיקוח נפש שדוחה שבת - מנא לן?
ואילו הלימוד דשמואל - ודאי לית ליה פירכא. שהרי משמעות הפסוק היא שיעשה האדם את המצות ויחיה בעשייתן בודאי, ולא שיכנס לספק בחייו בעשייתן.
אמר רבינא, ואיתימא רב נחמן בר יצחק אמר זאת על הלימוד של שמואל, שאין עליו פירכא, לעומת שאר הלימודים:
טבא חדא פלפלתא חריפא טוב גרעין אחד של פלפלת חריפה מאשר מלא צנא כלי דקרי של דלעת.
מתניתין:
משנתנו מבארת את סוגי הכפרות על עבירות, ובהן נכללת גם כפרת יום הכיפורים:
א. קרבן חטאת, וכן קרבן אשם ודאי (אשם גזילה ואשם מעילה) - מכפרין (וכפרת אשם תלוי תתבאר בגמרא). וכפרה זו היא עם התשובה, שהרי אם לא היה מתחרט על חטאו לא היה מביא את החטאת או את האשם.
וכן מיתה של האדם, וכן יום הכפורים - מכפרין עם התשובה.
ב. תשובה מכפרת על עבירות קלות, על ביטול מצות עשה, ועל עבירת איסורי "לא תעשה".
ועל העבירות החמורות, שיש בעונשן מיתה בידי שמים או כרת - תשובה רק יכולה להיות תולה להגן מהיסורים, אבל אינה מכפרת, עד שיבא יום הכפורים, ויכפר.
ג. האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ד. האומר: אחטא, ויום הכפורים מכפר - אין יום הכפורים מכפר לו.
ה. רק על עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר.
אבל על עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.
ו. דרש רבי אלעזר בן עזריה: (ויקרא טז) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר מכל חטאתיכם, לפני ה' תטהרו".
עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.
אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל!
לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים!
שנאמר (יחזקאל לו) "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם".
ואומר (ירמיהו יז "מקוה ישראל - ה'":
מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
גמרא:
שנינו במשנה שחטאת ואשם ודאי מכפרים.
והוינן בה: וכי רק אשם ודאי - אין, כן מכפר, ואילו אשם תלוי הבא על ספק חטא בשוגג (שחייבים על ודאי שגגתו חטאת) - לא מכפר!? והא כפרה כתיבא ביה באשם תלוי! ומשנינן: הנך, חטאת ואשם ודאי, מכפרי כפרה גמורה.
אבל אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה, אלא הוא בא להגן מהיסורים אם חטא עד שיתברר חטאו בודאי ויביא קרבן חטאת.
אי נמי: הנך, חטאת ואשם ודאי, אין דבר אחר שמכפר כפרתן. אך אשם תלוי - יש גם דבר אחר המכפר כפרתן.
דתנן: חייבי חטאות ואשמות ודאין, על אף שעבר עליהן יום הכפורים - חייבין להביאן.
אבל חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יום הכיפורים - פטורין מלהביאם, היות ויום הכיפורים בא במקומן.
שנינו במשנה: מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה.
ומדייקת הגמרא: עם התשובה - אין, רק יחד עמה הם מכפרים. אבל בפני עצמן - לא מכפרים.
נימא מתניתין דלא כרבי היא.
דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר.
חוץ מהפורק עול, והמגלה פנים בתורה, שדורשה לגנאי, והמיפר ברית בשר, שמבטל מצות מילה, שרק אם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר לו. ואם לא עשה תשובה - אין יום הכפורים מכפר.
ומשנינן: אפילו תימא משנתנו היא לפי רבי ניחא.
כי אמנם תשובה בעיא יום הכפורים. אבל יום הכפורים לא בעיא תשובה עמו, אלא הוא מכפר בפני עצמו.
שנינו במשנה: תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה.
והוינן בה: השתא על עבירת "לא תעשה" תשובה מכפרת. על ביטול מצות עשה - מיבעיא, וכי צריך לומר שהיא מכפרת עליה!?
אמר רב יהודה, הכי קאמר: תשובה מכפרת על עשה, ועל לא תעשה שניתק לעשה, שאין לוקים עליו, ואינו חמור ממצות עשה, ולכן נכתבו שניהם.
ופרכינן: לדבריך, וכי על לא תעשה גמור שאינו ניתק לעשה, ולוקים עליו, לא מכפרת תשובה בלבד?
ורמינהו מהא דתניא: אלו הן המצות הקלות שתשובה בלבד מכפרת עליהן?
מצוות עשה ולא תעשה!


דרשני המקוצר[edit]

מסכת יומא בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א