פרשני:בבלי:יומא לא א

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא לא א

חברותא[edit]

כשיש על האדם חציצה בשעה שטובל, האם חוצץ ופוסל כמו בשאר טבילות.
או כיון שאין טבילה זו באה כדי לטהרו מטומאה, אלא כדי לגרום לו להזכר בטומאה ישנה שיש עליו, אינו חוצץ, אין החציצה פוסלת בה?  1 

 1.  תוספות (בד"ה חוצץ) מבארים שאביי הסתפק גם לדעת בן זומא, שאף על פי שבן זומא מחייב את כל הנכנס לעזרה לטבול, אין טבילה זו מדאורייתא אלא אם בא לעבוד, אבל כשבא שלא על מנת לעבוד אינה אלא מדרבנן. והסתפק אביי שמא לא גזרו בזה חציצה. ואף על פי שבשאר טבילות שחייבו חכמים ודאי חציצה פוסלת, מכל מקום יש לחלק, שכאן הטבילה היא בטהור גמור, ומעלה יתירה היא. מה שאין כן בשאר טבילות שיש שם טומאה מדרבנן. (דעת התוספות ישנים וריטב"א בשם ר"י לעיל בעמוד א' שלבן זומא אין חיוב טבילה אלא בנכנס לעזרה לעבודה, ומשמע שבאינו נכנס לעבודה פטור לגמרי. ולפי זה אין לומר כדברי התוספות כאן. ובאמת הריטב"א כאן כתב כרש"י).
אמר ליה רב יוסף תשובה: כל דתקון רבנן כל תקנות שתקנו חכמים - כעין דאורייתא תקון. וכיון שבטבילה דאורייתא חציצה פוסלת, ממילא גם בטבילה זו, חציצה פוסלת.
אמר ליה אביי לרב יוסף: יש להסתפק בענין טבילה זו:
האם ביאה במקצת, כאשר רק מקצת גופו בא לעזרה, שמכניס רק אחד מאבריו בלבד לעזרה - שמה ביאה וחייב לטבול.
או לא שמה ביאה, ואין צריך לטבול?  2 

 2.  לשון רש"י בספק של אביי: "שמה ביאה - לענין טבילה זו". כלומר, שספק אביי הוא רק לענין טבילה ולא לענין דין אחר. ועיין בזבחים (לב לג) שנחלקו אמוראים בביאה במקצת בטמא. יש מחייבים כרת, ויש שמחייבים מלקות בלבד, ויש אומרים שפטור אפילו ממלקות (ודנו האחרונים אם לשיטה זו יש איסור דרבנן. עיין כסף משנה פרק ג מביאת מקדש הי"ח. ומל"מ הי"ט). ונראה שרש"י כאן בא לתרץ שהספק של אביי אינו תלוי במחלוקת בזבחים. שאפילו לשיטת הסוברים שביאה במקצת בטמא אסורה מדאורייתא. הסתפק אביי בטבילה דרבנן שמא לא החמירו. (אולי מטעם שהיות ולא התירו לו להכנס כולו, יזכור טומאה ישנה ויפרוש). ואפילו לשיטת הפוטרים ביאה במקצת בטמא, הסתפק אביי שמא מכל מקום חייבו חכמים לטבול (אולי מטעם שמא ימשך ויכניס את כל גופו לעזרה). אמנם בגבורות ארי כאן הניח את ספק אביי בקושיא, שהרי זה תלוי במחלוקת האמוראים הנ"ל (בזבחים לב-לג).
אמר ליה רב יוסף:
בהונות המצורע יוכיחו, שהן ביאה במקצת שהמצורע ביום השמיני עומד בשער ניקנור ומכניס את בהונות ידיו ורגליו לעזרת ישראל ולא את כל גופו.
ותניא: מצורע טובל ועומד בשער ניקנור. ומכאן שביאה במקצת שמה ביאה וחייב לטבול.  3 

 3.  רש"י פירש לעיל שהספק של אביי היה לדברי רבי יהודה בלבד. ולפי זה תמהו התוספות: איך רב יוסף פשט את הספק של אביי מהברייתא שמצורע טובל ועומד בשער ניקנור? הרי רבי יהודה חולק ואומר שאין המצורע טובל! ותירצו התוספות: כיון שלדעת חכמים עשו מעלה במצורע אפילו בביאה במקצת (משום דדייש בטומאה), נלמד מכאן גם לדעת רבי יהודה בכל אדם (מלבד המצורע), שחייבוהו חכמים לטבול אפילו בביאה במקצת.
איבעיא להו (נשאלה שאלה לבני הישיבה):
השוחט את הקרבן, ורוצה לפטור את עצמו מלטבול לפני שנכנס לעזרה, מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט? האם יכול הוא לעשות סכין ארוכה ולעמוד מחוץ לעזרה, ולשחוט את בהמת הקרבן העומדת בעזרה  4  בלא לטבול.  5 

 4.  ולענין הכשרת הקרבן אין צורך שהשוחט יעמוד דוקא בתוך העזרה. שדרשו בזבחים (לב ב) "בן הבקר לפני ה"' ולא שוחט לפני ה'. רש"י.   5.  לשון רש"י: "ויושיט ידו לפנים וישחוט". וזה לא יתכן. שהרי למדנו לעיל שביאה במקצת שמה ביאה. ופירש הרש"ש שכוונת רש"י לומר, שיושיט את ידו לכיוון פנים העזרה.
תיבעי, יש לשאול שאלה זו בין לשיטת בן זומא, שסובר שכל הנכנס לעזרה טובל.
ותיבעי שאלה זו גם לרבנן, דפליגי עליה דרבי יהודה, וסוברים שהנכנס לעזרה אינו צריך לטבול (מלבד מצורע ביום השמיני שחייב לטבול משום שהתרגל בטומאה).
ומפרשינן את הספק: תבעי לבן זומא, כך יש להסתפק לדעת בן זומא שמחייב את הנכנס לעזרה לטבול:
שמא עד כאן לא מחייב בן זומא טבילה אלא את הנכנס לגואי לפנים העזרה, אבל זה שעשה סכין ארוכה ועומד לבראי מבחוץ לא חייב לטבול.
או, דילמא שמא גם בזה חייב טבילה, מפני שאנו חוששים שמא אתי לאימשוכי, שמא יבוא להמשך לפנים העזרה, ולכן חייב לטבול.
תיבעי לרבנן, דפליגי עליה דרבי יהודה, שכך יש להסתפק לדעת חכמים החולקים על רבי יהודה, וסוברים שהנכנס לעזרה אינו צריך לטבול: שמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם (שם) שהנכנס לעזרה פטור מלטבול, אלא רק באדם דלא קא עביד עבודה שאינו עסוק בעבודת הקדשים.
אבל הכא כאן דקעביד עבודה שעסוק בעבודת שחיטה  6  לא פטרוהו חכמים מלטבול.

 6.  אף על פי שבכמה מקומות אין לשחיטה דיני עבודה, מכל מקום יש לומר שאמנם יש לה שם עבודה, אלא שאינה צריכה כהן כשאר עבודות הדם. תוספות ישנים. ועיין תוספות הרא"ש וריטב"א.
או, דילמא לא שנא שמא אין העובד עבודה שונה משאר הנכנסים לעזרה. וכשם שכל הנכנס לעזרה פטור מלטבול, כך גם העובד עבודה פטור מלטבול.
ומסקינן: תיקו (תעמוד שאלה זו בספק).
שנינו במשנה: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקדש, על בית הפרוה, חוץ מזו (הראשונה) בלבד.
תנו רבנן:
חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום,  7  וכולן בקודש בעזרה בבית הפרוה, חוץ מראשונה שהיתה בחול מחוץ לעזרה, שבנו שם לשכה ובה מקוה, והיתה צמודה לחומת העזרה על גבי שער המים.  8  ובצד לשכתו של הכהן הגדול  9  היתה לשכה זו.

 7.  לקמן לב א מבואר מתי טבל וקידש.   8.  שבו מכניסים צלוחית של מים של ניסוך בחג. שקלים ט ב. וגג שער המים לא נתקדש בקדושת עזרה. כיון שגגים ועליות שבעזרה לא נתקדשו בקדושת עזרה. פסחים פה ב.   9.  היא לשכת פלהדרין, שהיא דירתו של הכהן הגדול שבא היה ישן. לעיל יט א.
ומדברי הברייתא, שמבואר בה שבנו מקוה מעל שער המים, למד אביי דבר נוסף, כדלהלן.
במסכת זבחים (דף נד ב) אמר רבא, שרצו לבנות את בית המקדש בעין עיטם  10  מפני שהוא המקום הגבוה ביותר בארץ ישראל, ונאמר (דברים יז) "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'" (שהוא בית המקדש). ולמדו מכאן שבית המקדש יהיה במקום הגבוה ביותר.

 10.  כתב רש"י: נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע (פרק טו) שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב.
אך לא בנו את בית המקדש שם, אלא בירושלים, שהיא נמוכה מעט מעין עיטם, משום שנאמר: (דברים לג) "ובין כתפיו שכן". שהשכינה שורה בגובה הכתפיים, שהן נמוכות מעט מגובה הראש.
ומנין למדנו שעין עיטם גבוה יותר מירושלים?  11 

 11.  הריטב"א מפרש שאביי בא להוכיח בכמה היה עין עיטם גבוה מירושלים.
אמר אביי: שמע מינה, מדברי הברייתא שהבאנו לעיל (שבנו מקוה מעל שער המים) שעין עיטם, שהוא המעין שממנו זרמו המים ובאו למקוה שמעל שער המים שבבית המקדש, היה גבוה מקרקע העזרה.
שהרי המים לעולם אינם עולים לכיוון מעלה אלא יורדים. וכיון שהמים שבעין עיטם היו מגיעים למקוה שמעל שער המים, בהכרח שעין עיטם גבוה ממקוה זו (וכל שכן שעין עיטם גבוה יותר מקרקע העזרה).
וכמה היה עין עיטם גבוה מקרקע העזרה? עשרים ושלש אמות.
דתנן: כל הפתחים שהיו שם בעזרה, גובהן עשרים אמה, ורחבן עשר אמות, חוץ מפתחו של אולם שגבהו ארבעים ורחבו עשרים.
ולמדנו מכאן שגובה שער המים היה עשרים אמה,
ותניא: נאמר (ויקרא טו, טז) בענין טומאת בעל קרי: "ורחץ במים את כל בשרו". ודרשו את הפסוק כך: "ורחץ בשרו במים". מכך שהאות ב בתיבת "במים" נקודה בפתח, ולא בשו"א, הרי היא באה במקום ה"א הידיעה, ומשמע "מים המיוחדים" שכבר נקוו ועמדו כאן מתחילה מעצמם, והיינו במי מקוה, ולא ישאוב מים ויביא עכשיו ויטבול בהם.
ולמה נאמר "כל בשרו" (והרי המלה "כל" מיותרת)? ללמדך, שצריך שיטבול במים שכל גופו עולה (מתכסה) בהן בבת אחת.
וכמה מים הן?
אמה על אמה ברום (בגובה) שלש אמות  12  שבשיעור זה נכנס האדם ומתכסה כולו במים.

 12.  נחלקו הראשונים אם גובה אדם שלש אמות עם ראשו, או שגובהו שלש אמות עד כתפיו בלבד. עיין "שיעורין של תורה" סימן ד'. ודעת התוספות כאן שגובהו של אדם שלש אמות עד כתפיו בלבד, ומכל מקום כאשר נכנס למקוה של גובה שלש אמות המים עולים ומכסים את ראשו. וגם יכול לכופף את ראשו ולהכניסו לתוך המים.
ושיערו חכמים (נתנו חכמים שיעור קבוע):
מי מקוה ארבעים סאה  13  (בין אם הם אמה על אמה, ברום שלש. ובין אם הם אמה על אמה וחצי, ברום שתים, וכדומה).

 13.  תוספות ישנים הקשו: הרי מעין מטהר אפילו בפחות מארבעים סאה ! ותירצו: דוקא לטבילת כלים אין צריך ארבעים סאה. אבל לטבילת אדם צריך 40 סאה. וכן דעת הר"ש במקואות פרק ה' משנה ב והרא"ש (בהלכות מקואות סוף סימן א) בשם ר"י ועוד. אבל דעת הרמב"ם פרק ט ממקואות הלכה ח שמעין אינו צריך ארבעים סאה אף לטבילת אדם. וכן דעת הריטב"א (כאן ובמכות ד א). ופירש הריטב"א בסוגייתנו, שמעיין מטהר בפחות מארבעים סאה רק בשעה שהוא זורם, אבל בהיותו מכונס אינו מטהר אלא בארבעים סאה. (ועיין בית יוסף יורה דעה רו ד"ה מעיין שהמשיכו שהסתפק בדעת הרמב"ם בכיוצא בזה). אך להלכה נפסק (שם) שמעיין מטהר בפחות מארבעים סאה גם באשבורן. (וצריך לומר שמי המעיין הפסיקו את זרימתם למקוה שבשער המים).
וכיון ששיעור גובה המקוה שלש אמות, וגובה שער המים עשרים אמה, נמצא ששניהם יחד גבוהים עשרים ושלש אמות.  14  ומכאן שעין עיטם היה גבוה מקרקע העזרה 23 אמות (וקצת יותר, כדי שיהיה מורד מעין עיטם למקוה שבשער המים, והמים נשפכין ממנו למקוה, ר"ח).

 14.  הקשו התוספות: מנין שהמקוה של הכהן הגדול היתה אמה על אמה ברום שלש? הרי אפשר גם לעשותה אמה על שלש ברום אמה. ויטבול בשכיבה. או בגובה שתי אמות ויטבול בישיבה ! ותירצו התוספות שמשום חולשת כהן גדול ביום הכיפורים מסתמא רצו להקל עליו ועשו לו מקוה שיוכל לטבול בו בעמידה. כי כך קל יותר לטבול. (כוונתם, שאם לא היה אפשרות לעשות שם מקוה בגובה שלש, היו עושים את המקוה במקום נמוך יותר). והריטב"א כתב בשם התוספות. שאם יעשו מקוה פחות מגובה שלש אמות יצטרך הכהן הגדול להתכופף ולא יכנסו המים יפה בקמטיו.


דרשני המקוצר[edit]

מסכת יומא בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א