עמוד ראשי

ויקישיבה

שלום וברוכים הבאים. זהו עמוד הבית של ויקישיבה - פרוייקט האנציקלופדיה למושגי תורה ויהדות של אתר ישיבה מיסודה של קרית הישיבה בבית אל. עד כה נכתבו 24,140 ערכים בפרוייקט ויקישיבה.

ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה, רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.

בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.

לפרטים: תבנית:מקור.

מיזמים פעילים

עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:

ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!

פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה

דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה

חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:

מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.

מרחבים מיוחדים

מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!

מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.

רשימת קטגוריות

(כל הקטגוריות) (כל הערכים)

ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת

מיקרופדיה תלמודית	אמונה ומחשבת ישראל	ארון הספרים היהודי	ארץ ישראל
בין אדם לחברו	גאולה ועולם הבא	גדולי וחכמי ישראל	דיני ממונות
הלב	טומאה וטהרה	כשרות	מבט על המציאות
מקדש וקרבנות	משפחה	משפט	סביבה
סדר היום	עם ישראל	עקרונות הלכתיים	פרשות השבוע
רפואה והלכה	שבת ומועד	תורה	תרי"ג מצוות

ערכים חדשים

פרשת חקת ספר הכל בו אתחלתא דגאולה שיטת נגד התנגדות להחלת המושג על המציאות בימינו כישוף זעיר אנפין סידור כוונות הרש"ש

__NOCACHE__

ערך אקראי

__NOCACHE__

הידעת?

כל ארץ ישראל רשות היחיד? ארץ ישראל מוקפת מחיצות משלוש רוחות. מצפון ומזרח ישנה גדר מערכת רציפה וממערב ישנו הים התיכון, ששיפוע הקרקעית שלו נחשב כמחיצה. לכאורה, לפי זה, מדאורייתא כולה רשות היחיד, ואיסור הטלטול, גם בערים הגדולות שבה, לכל היותר מדרבנן. אלא שאמרו בגמרא עירובין כב א שלא יתכן לומר שארץ ישראל כולה רשות היחיד מפני היקף מחיצות טבעיות שיש לה, שאם כן, כל העולם כולו מוקף אוקיינוס, ולא תהיה רשות רבים מן התורה כלל. אלא ודאי מחיצות אלו בטלות, ומן התורה אינן נחשבות מחיצות. לארכיון פינת "הידעת?"

__NOCACHE__

פרשת השבוע

{{#sub:פרשת ראה היא הפרשה הרביעית בחומש דברים. הפרשה מתחילה בציווי על מעמד הר גריזים והר עיבל, ובמהלכה משה מצווה את העם מצוות הקשורות לכניסה לארץ כמו הכרתת העבודה הזרה, דיני הקרבת קורבנות בארץ, ואיסורי עבודה זרה ועיר הנידחת. בסוף הפרשה מפורטים החיות הכשרות והאסורות לאכילה, דיני שמיטת כספים וחזרה על דיני שלושת הרגלים. תוכן הפרשה מעמד הברכה והקללה- משה מציב בפני העם את משמעות הבחירה החופשית שבידם- אם יעשו הטוב יקבלו את הברכה, וההיפך אם יעשו את הרע בעיני ה'. משה מצווה את העם לערוך את מעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל לכשיכנסו לארץ. הכרתת העבודה הזרה- משה מצווה את העם להרוס את כל הפסילים והעבודה זרה של עמי כנען. בנוסף, העם מצווה שלא להקריב יותר בבמות מזמן שהעבודה תעבור לעבודה הקבועה במשכן ובמקדש. היתר אכילת בשר תאווה- בתקופת המדבר נאסר על העם לאכול בשר חולין שלא הוקרב לפני כן. משה מתיר לעם אכילת בשר תאווה מזמן הכניסה לארץ, ומזכיר לעם את איסור אכילת הדם. בנוסף, מוזכרים גם דיני מעשרות, ודיני מעשר שני הנאכל בירושלים. איסורי עבודה זרה ונביא שקר- משה מזהיר את העם לבל ילכו אחרי דרכי עמי כנען ויעבירו את בניהם במולך. כמו כן, משה מזהיר מפני הליכה אחרי מנהיגים שליליים כגון נביא שקר, מסית ומדיח וכהמשך לכך גם את דיני עיר הנידחת. החיות הכשרות והאסורות- משה מפרט את דיני החיות הכשרות והאסורות, ואת סימני הכשרות של כל מין. בסוף הפרשייה מובא גם איסור אכילת נבילה ואיסור בשר בחלב. שמיטת כספים- משה מעביר לעם את מצוות שמיטת הכספים, בה נשמטים החובות בשנת השמיטה. כמו כן, מובאים גם דיני עבד עברי המשתחרר לאחר שש שנות עבודה או בשנת היובל. שלוש רגלים- בסוף הפרשה מובאים דיני שלושת הרגלים יחד עם הקורבנות והמצוות בכל חג ומצוות עליה לרגל. פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה עלוני פרשת השבוע |0|200}}... להמשך הערך...

__NOCACHE__

דבר בעיתו

{{#sub: ציור המיוחס לרמב"ם, אם כי ככל הנראה ציור זה אינו דיוקנו של הרמב"ם (שכן לא יתכן שהרמב"ם הקיף פאות ראשו כבציור) רבי משה בן מימון (הרמב"ם) (ד'תתצ"ח - ד'תתקס"ה) היה רב ותלמיד חכם, מגדולי הראשונים, שהשאיר את חותמו לנצח על התורה שבעל פה. פסיקותיו בהלכה נערצות ע"י קהילות רבות ובעיקר יהודי תימן שקיבלו עליהם את פסקיו. זכה לכינוי הנשר הגדול, ועליו אמרו במליצה "ממשה (רבינו) ועד משה (הרמב"ם) - לא קם כמשה". הרמב"ם מוכר לכל בזכות ספריו בכל התחומים: בהלכה, במשנה, באמונה ופילוסופיה, ברפואה ובלוגיקה. תולדותיו נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח לאביו רבי מיימון בן יוסף שהיה דיין בעיר (בעל "אגרת הנחמה"). את יחוסו כתב בפסקה שבסיום פירושו למשנה: "אני משה בר' מימון הדיין, בר' יוסף החכם בר' יצחק הדיין, בר' יוסף הדיין, בר' עובדיהו הדיין, בר' שלמה הרב, ברבי עובדיהו הדיין, זכר קדושים לברכה". היה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, אשר יחוסו מזרע דוד המלך. (שם הגדולים לחיד"א). כתוב בספר עומר השכחה , כי "הרמב"ם ז"ל, בשעת פטירת הריא"ף ז"ל נכנס אצלו ונשק בידו והוא כבן ה' שנים, ואמר (הרמב"ם) שלא זכה למה שזכה אלא באותה נשיקה שנשקהו וברכהו והאציל עליו מחכמתו", אמנם החיד"א כתב כי מבחינה כרונולוגית הסיפור לא יתכן, שכן הרמב"ם נולד 30 שנה לאחר פטירת הרי"ף, הסביר שהמעשה ארע עם תלמידו של הרי"ף, ]]רבי יוסף אבן מיגש]] (רבו של רבי מימון אביו), שנפטר כשהיה הרמב"ם כבן שבע, והואיל וברכתו והאצלתו על הרמב"ם עשתה פירותיה - קראו הרמב"ם רבו אף על פי שלא למד ממנו ישירות (שם הגדולים, מערכת גדולים אות מ'; הקדמת הרב יצחק שילת לאגרות הרמב"ם). הרמב"ם כתב על הר"י מיגאש - "וחי ה' כי הבנת אותו האיש בתלמוד מפליאה כל מי שמתבונן בדבריו ועומק עיונו, עד שאפשר לי לומר עליו לפניו לא היה מלך כמוהו בשיטתו" (מקור: הקדמת הרמב"ם למשנה). כמו כן הזכירו הרמב"ם בהלכותיו (שו"ת הרמב"ם שאלה ה ו ועוד): "וכזה הורו רבותי הרב ר' יוסף הלוי ורבו ז"ל (הכוונה לרי"ף)". בשנת ד'תתק"ח נאלץ לגלות מספרד עם משפחתו עקב פרעות ה"אלמוואחדין" - כת מוסלמית קיצונית. משפחתו התיישבה בעיר פאס שבמרוקו. בשנת ד'תתקכ"ה עלתה המשפחה לארץ ישראל, ומשם ירד למצרים והתיישב בפוסטאט - היא קהיר העתיקה. בפוסטאט נחשב הרמב"ם לגדול החכמים ולמנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית. כמו כן, ניהל ישיבה גדולה, בה למדו חכמים מופלגים, בהם רבי חננאל בן שמואל, ראש דייני פוסטאט, שאף היה מחותנו (השיא את בתו לבנו של הרמב"ם, רבי אברהם). ניהל מלחמה חריפה עם היהודים הקראים במצרים. הרמב"ם השתלם בחכמת הרפואה הטבעית והיה לרופאו האישי של הסולטן צאלח א-דין ובני ביתו. קבר הרמב"ם בטבריה נפטר בכ' בטבת ד'תתקס"ה (1204) ונקבר ע"פ המסורת בטבריה (וישנה מסורת אחרת שנקבר בקברי האבות בחברון, אולם מקובל כיום שקברו נמצא בטבריה). תקופת חייו של עמוד ראשי על ציר הזמן ציר הזמן כתביו פירוש המשניות ערך מורחב - פירוש המשנה לרמב"ם ספרו הראשון הוא "פירוש המשנה", שנכתב בערבית שהיתה אז שפת העם. הפירוש תורגם לעברית על ידי בני משפחת אבן תבון וכן על ידי הרב יוסף קאפח, והפך לאחד הפירושים הנפוצים ביתר למשנה. הקדמות ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם בפירוש המשניות נמצאות כמה הקדמות שהפכו לספרים חשובים בפני עצמם: "הקדמה למשנה", שבה מתאר הרמב"ם את השתלשלות התורה שבעל פה והמסורת, "הקדמה לפרק חלק", שבה פורש הרמב"ם את משנתו בנושא השכר והעונש, העולם הבא וימות המשיח והחילוקים שביניהם, ובהקדמה זו נמצא המקור לשלושה עשר עיקר האמונה המפורסמים שלו. "הקדמה למסכת אבות" הידועה בשם "שמונה פרקים לרמב"ם" שבה מציג הרמב"ם את שיטתו בתורת הנפש. פירוש על התלמוד הרמב"ם חיבר פירוש על התלמוד הבבלי (על שלושה סדרים), וכן "הלכות הירושלמי", חיבור על התלמוד הירושלמי במתכונת חיבורו של הרי"ף. רוב חידושיו לתלמוד אבדו אך יש בידינו מעט מחידושיו, שהודפסו בסוף פירוש המשניות לרמב"ם במהדורת "המאור", וכן נמצאו בגניזה הקהירית שני דפים מחיבור על הירושלמי שיש שזיהו אותו כהלכות הירושלמי של הרמב"ם. כמו כן, מצויים בידינו חידושים המיוחסים לרמב"ם על מסכת ראש השנה. משנה תורה ערך מורחב - משנה תורה שער הספר 'משנה תורה' דפוס ונציה ספרו הגדול והמרכזי של הרמב"ם הוא "משנה תורה", הידוע בכינוי "היד החזקה" (מאחר והוא מחולק לי"ד ספרים). ספר זה הוא בעצם סיכום התורה שבעל פה, והוא מהווה אחד מיסודותיה של ההלכה. שמו הוא משנה תורה "לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם"- כדברי הרמב"ם בהקדמתו. רבי יוסף קארו, בכתבו את השולחן ערוך, הסתמך בעיקר על "שלושת עמודי ההוראה": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כוונתו בכתיבת חיבור זה היתה ליצור ספר ללימוד התורה שבעל פה (ההלכה) ללא צורך בלימוד התלמוד, שלא כולם מסוגלים תמיד להבינו וקשה למצוא מתוכו הלכה ברורה. החידוש בספר זה, שהוא החיבור הראשון שמסכם את ההלכה על פי נושאים, ולא על פי סדר התלמוד או התורה, על מנת שיהיה קל ומסודר יותר ללמוד את הספר. משנה תורה נכתב ללא ציון המקורות מדברי חז"ל לדבריו, עובדה אשר עוררה עליו חולקים רבים, וכפי שכותב הראב"ד, גדול משיגי הרמב"ם: "סבר לתקן ולא תיקן כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". תורף ההשגות על חיבורו הם שהרמב"ם לא הביא מקור לדבריו". הספר כתוב בלשון ברורה ומדויקת, והוא ערוך בצורה מופתית לארבעה עשר ספרים, כשכל ספר מחולק ל"הלכות" (על פי נושאים), והן מחולקות לפרקים ולהלכות (למשל: ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק א הלכה א). ספרו זה הוא היחיד שכתב בעברית. הוא כותב שבד"כ פוסק כרי"ף שאותו החשיב כרבו המובהק, ו"לא תמצא שאחלוק עליו כי פעמים בודדות ולא יעלו לכדי עשר". בספר "שם הגדולים" מאת החיד"א, מובא סיפור מענין אודות כתיבת הספר, בשם רבי דוד הנגיד, נכד הרמב"ם: "ועשר שנים היה יושב רבנו משה בחדרו ולא יצא מהפתח עד שסיימו. ובלילה שהשלימו, בא לו בחלום רבנו מיימון אביו עם אדם אחר עמו, ואמר לו רבי מיימון אביו: הנה לך זה משה רבינו ונבהל. ואמר לו (משה לרמב"ם): באתי לראות מה שעשית, וכשראה אמר ישר כחך בני". ספר המצוות ערך מורחב - ספר המצוות לרמב"ם כעין הקדמה לספר משנה תורה, כתב הרמב"ם את ספר המצוות המכיל את מניין תרי"ג המצוות ופרטיהן לפי שיטתו. הספר מחולק ל"עשין" ו"לאוין", ובתחילתו מובאים "שורשים"- העקרונות על פיהן הרמב"ם קובע אילו מצוות נכללות בספרו ואלו לא. מורה הנבוכים ערך מורחב - מורה הנבוכים שער הספר מורה נבוכים ספרו הפילוסופי הגדול הוא "מורה הנבוכים", שנכתב אף הוא בערבית, ותורגם לראשונה לעברית על ידי רבי שמואל אבן תיבון. בספר מציג הרמב"ם את שיטתו הפילוסופית באמונת ה', ומשלב בין אמת התורה לאמת הפילוסופית, וביחוד על פי אריסטו, אותו מחשיב הרמב"ם מאד (עיין בערכו). הספר נחשב להישג עצום בקרב חכמי ספרד, ועד היום זוכה לפירושים רבים ולעיסוק בעולם האקדמי והתורני. יחד עם זאת הוא עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל. היו שהתנגדו לספר מפני שהוא מסתמך על "חכמת יוונית" (על פי בבלי בבא קמא פב). ביקורת נוספת היתה בכך שהספר עורך חקירות באמונה העלולות להביא את החוקר לכפירה (שיטה זאת נאמרת בתוקף רב עד היום ע"י חסידי ברסלב). בקהילות מסוימות אף שרפו את מורה הנבוכים, ובמקומות רבים אסרו ללמוד בו. היו שכתבו לו השגות, בהם המקובל רבי שם טוב אבן שם טוב מספרד, שכתב בעיקר כנגד הרמב"ם את "ספר האמונות". עד היום ישנם הנמנעים מללמוד את הספר, אולם הפולמוס סביבו נחלש והוא נחשב לאחד מספרי היסוד באמונה, והרב קוק החשיבו כאחד נחמשת ספרי היסוד בתחום זה (אדר היקר ועוד). תשובות הרמב"ם- פאר הדור ספר שאלות ותשובות הלכתיות שענה הרמב"ם לאנשים שונים. אגרות הרמב"ם ערך מורחב - אגרות הרמב"ם קובץ אגרות ששלח הרמב"ם לאנשים וקהילות שונות. בין האגרות המפורסמות: אגרת השמד, אגרת תימן ומאמר תחית המתים. מילות ההגיון חיבורו של הרמב"ם בתורת ההגיון (לוגיקה), אותו כתב כשהיה נער. כתבים רפואיים הרמב"ם השאיר אחריו כתבים רפואיים רבים, בהם הספרים: "פרקי משה", "קיצורי גלינוס", "על שמות הרפואות", "ספר הזכירה" ו"תשובות רפואיות". ספריו אלו יצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק בתוספת מבוא, ביאורים והוספות מאת ד"ר זיסמן מונטנר. הויכוח על משנתו פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. רבינו יונה גירונדי היה ממתנגדיה החריפים של שיטת הרמב"ם, ואף הורה לשרוף את כתביו. מאוחר יותר, כאשר ראה כי שריפת הרמב"ם שיזם גרמה לשריפת התלמוד על ידי הכנסיה, הבין את טעותו, והתכונן לנסוע לארץ ישראל לטבריה, על מנת להשתטח על קבר הרמב"ם ולבקש את סליחתו. הוא לא הספיק לקיים את תכנונו, ונפטר בדרכו לארץ. התוספות העריכו את שיטתו של הרמב"ם ואף ציטטו אותו מספר פעמים. הרמב"ם מוזכר בתוספות בשלוש מקומות: ברכות מד א כתובות פו א מנחות מב ב‏. הרמב"ם והקבלה ערך מורחב - הרמב"ם והקבלה משפחתו כאמור, הרמב"ם היה בנו של רבי מיימון בן יוסף, הדיין בקורדובה בעל אגרת הנחמה (על יחוסו של הרמב"ם ראה למעלה בתחילת הערך) לרמב"ם היה אח, רבי דוד, שהיה סוחר גדול, אולם הוא טבע ביחד עם סחורתו בלב ים (דרוש מקור). בנו המפורסם של הרמב"ם הוא רבי אברהם בן הרמב"ם, בעל ספר "המספיק לעובדי השם". נכדו של הרמב"ם (בנו של רבי אברהם) הוא רבי דוד הנגיד, מרבני מצרים. ההערכה כלפיו הרמב"ם זכה להערכה יוצאת דופן בקרב כל חכמי ישראל בכל הדורות. פתגם מפורסם שגור על לשונם של ישראל: "ממשה (רבינו) עד משה (רמב"ם) לא קם כמשה". רבי ידעיה הפניני כתב עליו בספרו "בחינות עולם": "אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל שאחר חתימת התלמוד". גם המתנגדים הגדולים לשיטתו של הרמב"ם, כדוגמת רבי שם טוב אבן שם טוב (מחבר ספר האמונות), העריצו את דמותו ואת גדלותו בתורה. לקריאה נוספת הרב יהודה לייב הכהן מימון, חיי הרמב"ם מ, אוריין, המורה לדורות, בהוצאת מוסד הרב קוק הרמב"ם- בתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל" בהוצאת מוסד הרב קוק הרב יואל שוורץ, תולדות רבינו משה בן מימון (הרמב"ם) זצללה"ה, תשנ"ט שבח קנבל, תולדות הרמב"ם בתוך: "תולדות גדולי הוראה", ניו יורק תשט"ו קישורים חיצוניים עמוד ראשי מתוך אתר Yeshiva הרב יעקב שטיגליץ, י"ג העִקרים לרמב"ם (אתר דעת) הערות שוליים |0|200}}... להמשך הערך...

__NOCACHE__

__NOCACHE__