ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- שמחת תורה
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
יום שמיני עצרת, שבו אנו שמחים בשמחת התורה, הוא יום מיוחד שמגלה את סגולת ישראל, את הקשר שיש לכל אדם מישראל לתורה הקדושה. ולכן כל ישראל, למדנים עם עמי הארץ, מדקדקים במצוות עם מתרשלים, שמחים יחד בשמחת התורה. ולכך רומזות ההקפות, שלמעגל אין ראש ואין סוף, אין בו חשובים יותר ואין חשובים פחות, אלא כולם יחד רוקדים לכבוד התורה.
ואף שמעלת תלמיד חכם גבוהה ממעלת עם הארץ, מכל מקום יש צד מסוים שבו כל ישראל שווים, שכולם בניו של הקב"ה, ולכולם ניתנה התורה בשווה. ולכל אחד יש אות מיוחדת בתורה שרק הוא יכול לגלותה, בין בהבנה יתירה ובין במעשים טובים שהוא יודע לעשות. ואם יחסיר אחד מישראל את האות שלו בתורה, תחסר התורה כולה. ואף שיש תרעומת כלפי עמי הארץ שאינם קובעים עיתים לתורה, מכל מקום על הצד הטוב שבכל אחד צריכים לשמוח מאוד, ולשם כך שמחים כולם יחד בשמחת התורה.
ומתוך שמחה זו, רבים מעמי הארץ זוכים להוסיף בלימוד התורה, ועם ישראל הולך ומתעלה ומתקרב לגאולתו.
מעשה ברבי ינאי
וכך למדנו ממעשה מופלא שאירע לרבי ינאי (ויק"ר ט, ג), שהיה בן הדור הראשון לאמוראים, והיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. רבי ינאי נחשב לאחד מגדולי הדור, הוא הקים ישיבה חשובה בארץ ישראל והעמיד תלמידים הרבה, ואף היה עשיר גדול. פעם אחת היה רבי ינאי מהלך בדרך, וראה אדם אחד שהיה נראה מכובד מאוד. ביקש ממנו רבי ינאי שיואיל בטובו להתארח על שולחנו. הסכים אותו יהודי. האכילו רבי ינאי והשקהו. לאחר שסיימו לאכול ביקש רבי ינאי לשמוע ממנו דברי תורה, והתברר שהיהודי הזה הינו בור ועם הארץ, אינו יודע כלום, לא מקרא ולא משנה, לא אגדה ולא תלמוד.
ביקש ממנו רבי ינאי שלפחות יברך ברכת המזון, אבל גם לברך לא ידע האורח, על כן ביקש מרבי ינאי שיברך עבורו. נזדעזע רבי ינאי, היאך טעה כל כך, והיאך האכיל על שולחנו עם הארץ שכזה. שאל את האורח, האם תוכל לחזור אחרי מילה במילה? השיב: כן. התחיל רבי ינאי לומר: "אכל הכלב מפתו של ינאי". קם האורח ותפשו לרבי ינאי, ואמר לו: "ירושתי אצלך ואתה מונע ממני אותה". תמה רבי ינאי: איזו ירושה יש לך אצלי? השיב האורח: פעם אחת עברתי ליד בית הספר ושמעתי את התינוקות אומרים: "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". לא אמרו "קהילת ינאי" אלא "קהילת יעקב", ואף אני יהודי אני, ויש לי חלק בתורה. מדוע הינך מונע ממני לשמוע ברכה ותורה?
נענה רבי ינאי לאורח ושאלו: במה זכית לאכול על שולחני? השיב האורח: מימי לא שמעתי דברי גנאי על אדם והלכתי לספר לו על כך, ומימי לא ראיתי שני אנשים מתקוטטים שלא עשיתי שלום ביניהם. אמר רבי ינאי: כל המידות הטובות הללו בדרך ארץ יש לך, ואני קראתי לך כלב?! חזר רבי ינאי ודרש את הפסוק (תהלים נ, כג): "ושם דרך אראנו בישע אלוהים" - כל מי ששם את דרכיו (שמדקדק בדרכיו שיהיו מוסריים), זוכה לתורה, שעל כן ניתנה התורה לעולם אחר עשרים וששה דורות, כדי שקודם יתקדמו בדרך ארץ, ומתוך כך יקבלו את התורה.
קריאת התורה הציבורית
ולזה רומזת קריאת התורה שאנו קוראים בציבור. וכפי שאמרו חכמים (ב"ק פב, א) שתקנה זו נוסדה אחר מה שנאמר (שמות טו, כב): "וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים". והבינו משה רבנו ותלמידיו הזקנים והנביאים, שהצימאון למים נגרם מפני ששלושה ימים רצופים לא עסקו ישראל באופן ציבורי בתורה. והתורה נמשלה למים, שכשם שהמים מחיים את כל החי והצומח בעולם, כך התורה מחיה את הנשמה. ומאחר שהתנתקו מעט מהתורה, פסקו גם מעיינות המים מלנבוע.
ומן הסתם תלמידי החכמים שבדור למדו באותם שלושה ימים, ואע"פ כן לא מצאו מים. מפני שאין די בכך שתלמידי החכמים יעסקו בתורה, אלא צריך שהציבור ככלל יעסוק בתורה. ולכן תיקנו שיקראו בתורה בכל יום שני, חמישי ושבת, כך שלעולם לא יעברו על ישראל שלושה ימים ללא קריאה ציבורית בתורה.
ובשמחת תורה אנו מסיימים את הקריאה הציבורית בתורה, ועל כן אנו שמחים כל כך.
זיכרון למו"ר מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל
מן הסתם אין זה מקרה שמו"ר נפטר ביום ראשון של חג הסוכות. הוא שהיה עובד ה' בשמחה, ומקבל כל אדם בסבר פנים שוחקות, זכה להשלים את עבודתו ביום טוב ראשון של זמן שמחתנו.
ושמחה זו היתה מתוך היראה הגדולה של הימים הנוראים. כל תלמידי הישיבה זוכרים איך היה נוהם מתוך ליבו, בקול בס עמוק: "שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'". "למנצח לבני קורח מזמור". "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה". וכל השומעים היו מזדעזעים ומהרהרים בתשובה, ועונים אחריו בקול גדול.
ומתוך היראה שבימים הנוראים ובתפילות כל השנה, היה שמח בלימודו וביחסו עם הבריות. וכפי שאמר דוד (אליהו רבה ג): "אני בעולם הזה מה אני, אלא יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי".
על השפעת האדמו"רים
אף שהיה גאון מופלג, לא התנשא על יהודים פשוטים. אמנם הוא העריך מאוד את הלמדנים, אבל גם כיבד כל יהודי.
לפני שהתמניתי לרב בהר ברכה, אמר לי שרב צריך להיות גם רבי (במובן של רבי חסידי). ופנה אלי בשאלה: אתה יודע למה תנועת החסידות הצליחה להתפשט ולהשפיע יותר מאשר הרבנים הרגילים? וכשלא השבתי השיב בעצמו: מפני שהדלת של הרבי החסידי היתה פתוחה לכל יהודי. הם הקשיבו לצרות של ישראל, אל השולחן שלהם באו יהודים לבכות. ומי ששומע את הצרות והבכיות זוכה לסיעתא דשמיא ויודע להדריך נכון. כך אמר לי לפני צאתי לרבנות.
דבריו לחתנים
היה רגיל לומר את הדרכותיו בהומור חריף. כשבאתי אצלו עם אשתי לפני הנישואין, אמר לנו, שמקובל לומר שחלוקת התפקידים בין האיש והאישה היא, שכל הדברים הגדולים הם באחריות הבעל, ואילו הדברים הקטנים באחריות האישה. למשל, מי צודק במלחמה בין אמריקה לרוסיה, מי צריך להיות ראש ממשלה, וכל השאלות החשובות הללו הן בתחום האחריות של האיש. ואילו להיכן ישלחו את הילדים ללמוד, איפה יגורו, השאלות הקטנות הללו הן בתחום אחריותה של האישה...
כאילו רצה לומר, אמנם יש כבוד גדול לאיש, אבל אין זה אומר שאין לאישה השפעה, להיפך - השפעתה עצומה. ויש בזה מוסר כלפי האיש, שיידע לכבד את אשתו, וגם מוסר כלפי האישה, שלא תיצור מצג שווא כאילו בעלה מחליט הכל כשבפועל למעשה היא מסובבת הכל על פי רצונה, אלא תכיר באחריות הכבדה המוטלת עליה, שכן היא משפיעה מאוד על תהלוכות הבית.
עוד סיפר על אחד הגדולים שסיכם עם אשתו שבכל הדברים השייכים למילי דשמיא, היינו הנוגעים לעבודת ה', הוא יחליט, ובכל העניינים הנוגעים לענייני העולם הזה אשתו תחליט. אלא שהרבנית סיפרה שבפועל כל העניינים קשורים לעבודת ה', ולא נותר לה דבר שהיא תחליט בו...
לחתנים אחרים שמעתי שאמר, שבשעה שאדם מתחתן והוא אומר קידוש ואשתו עונה אחריו אמן, פתאום הוא מרגיש שנעשה חשוב. ואז עליו להיזהר מן הגאווה.
זיכרון אישי והלכה למעשה בעניין מחיאת כפיים
כדוגמא להיקף ידיעתו בכל התורה, אספר מעשה. פעם, בעת שלמדתי בישיבה לצעירים, הגעתי אליו עם איזו שאלה.
בנוסף לתשובה עודד אותי הרב לסכם סוגיה בכתב ולהביאה לו. כיוון שעסקתי במסכת ביצה, סיכמתי את סוגית "אין מרקדים" בשבת ויום טוב (ביצה ל, א; לו, ב). ועלה מן הסיכום שבעצם רוב ככל הפוסקים מחמירים שלא לרקוד ולא למחוא כפיים ולא לתופף על השולחן בשבת ויום טוב. ואף שהתוספות מיקל, מכל מקום השו"ע מחמיר, ואף הרמ"א והמ"ב נוטים להחמיר (שו"ע או"ח שלט, ג). ויש אם כן לתמוה על כך שאין מעירים לכל הנוהגים להקל לרקוד ולתופף על השולחנות כששרים שירי שבת. שכן רק כאשר אין סיכוי שישמעו לנו, אז מוטב שלא להוכיחם כדי שיישארו שוגגים ואל יהיו מזידים. אבל מדוע שלא להעיר לבחורי הישיבות שלא ימחאו כפיים, לא ירקדו ולא יתופפו על השולחנות?
מיד לאחר שראה את הדברים אמר לי לעיין בשו"ת מנחת אלעזר, שם מובאת סברה שעל פיה אפשר להקל לצורך מצווה. ויסוד ההיתר על פי הרחבת דברי רב האי גאון, שהתייחס למנהג ישראל לרקוד בשמחת תורה, שהוא לכאורה בניגוד להלכה. וביאר רב האי גאון, שהואיל והריקוד לכבוד התורה ולשם מצווה - מותר. ועל פי זה אפשר לומר שאם מדובר בשירי קודש, שרגילים לרקוד בהם ולמחוא כפיים לשם שמים, ואף רבנים ואדמו"רים מעודדים את זה ורואים בזה צורך מצווה, הרי שמדובר בשמחה של מצווה, ויש מקום לסמוך על דברי התוספות ולהקל..

לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד ההתחדשות האישית במעגל השנה והקשר לספר בראשית
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת הדרום
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.



















