עמוד ראשי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 95: | שורה 95: | ||
id=mf-parasha| | id=mf-parasha| | ||
כותרת=פרשת השבוע| | כותרת=פרשת השבוע| | ||
תוכן=<div style="height: 150px; overflow: hidden | תוכן=<div style="height: 150px; overflow: hidden; width: auto;"> | ||
{{:{{פרשת השבוע אוטומטית}}|מזהה={{CURRENTTIMESTAMP}}}} | |||
{{:{{פרשת השבוע אוטומטית}}| | |||
</div> | </div> | ||
<div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | <div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | ||
| שורה 109: | שורה 107: | ||
id=mf-dvar-beito| | id=mf-dvar-beito| | ||
כותרת=דבר בעיתו| | כותרת=דבר בעיתו| | ||
תוכן=<div | תוכן=<div style="height: 150px; overflow: hidden; width: auto;"> | ||
{{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}| | {{:{{דבר בעיתו אוטומטי}}|מזהה={{CURRENTTIMESTAMP}}}} | ||
</div> | </div> | ||
<div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | <div style="text-align: left; margin-top: 5px;"> | ||
גרסה מ־13:12, 10 בפברואר 2026
|
|
ויקישיבה
ויקישיבה נכתבת ונערכת ע"י הגולשים וגם אתם יכולים לכתוב, להוסיף ולתקן ערכים בוויקישיבה,
רוצים לדעת איך? פשוט! עיינו כאן!
נא לעיין בויקישיבה:עקרונות עריכה לפני שמתחילים לערוך עמודים באתר.
בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן - פרוייקט השו"ת, ויקישיבה יצרה תבנית לקישור ציוני מקורות מאתר ויקישיבה לעמוד המכיל את הטקסט במקורו מתוך אתר "פרוייקט השו"ת". נשמח לכל עזרה של הגולשים בעדכון ערכים קיימים ובשימוש בתבנית לערכים חדשים.
לפרטים: תבנית:מקור.
מיזמים פעילים
עזרו לוויקישיבה להתפתח, תרמו לאחד מן הפרוייקטים הפעילים באתר:
ערכים מבוקשים- מקבץ ערכים חשובים שטרם נכתבו, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים אותם!
פרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לפירוש מאגרי מידע בתורה ויהדות של אתר ישיבה
דרשני - פרוייקט האנציקלופדיה לעידוד כתיבה תורנית יוצרת של אתר ישיבה
חפשו ערכים בוויקישיבה:

אנציקלופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית החדשים בפרסום בלעדי בוויקישיבה. חפשו ערכים באנציקלופדיה התלמודית וויקישיבה:
מיקרופדיה תלמודית - ערכי האנציקלופדיה התלמודית מקוצרים וערוכים לקהל הרחב. גרסה דיגיטלית מיוחדת בוויקישיבה.
מרחבים מיוחדים
מילון ויקישיבה - ביאור מושגים ע"פ חז"ל ופרשנים. בואו לתרום למאגר!
מילון הראי"ה - הספר מילון הראי"ה בעריכת הרב יוסף קלנר. מושגים בכתבי הראי"ה קוק מבוארים ע"י דברי הראי"ה בעצמו.
רשימת קטגוריות
ערכים על פי א"ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | ל | מ | נ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | ש | ת
| ערכים חדשים |
| ערך אקראי |
|
בין האולם ולמזבח
חלק העזרה שבין האולם למזבח החיצון. אין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם (כלים פרק א,ט) בספר יואל מובא: "בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי... להמשך הערך |
| הידעת? |
|
והיו לטוטפות ישנם אחד עשר פירושים למילה טוטפות: תכשיט, דיבור, הבטה, נטיפה, מעין משקפיים, מוח, בולט, שלמות, זיכרון, קשר עגול, לחלק לחלקים קטנים (תורה שלמה חלק י"ב מילואים מט). |
| פרשת השבוע |
|
פרשת ויצא היא הפרשה השביעית של ספר בראשית. היא קרויה במילה הראשונה של הפרשה:" וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (כ"ח,י'). מעשיו של יעקב אבינו בחרן עומדים במרכז הפרשה. כאשר יעקב יצא מבאר שבע לחרן נאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בבית אל) וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ " (י"א) - רבותינו פירשו: לשון תפילה...למדנו שתיקן תפלת ערבית[1]. הוא יצא לדרך בגיל 63 ונעצר בבית מדרשם של שם ועבר לתקופה של 14 שנים. נמצא הגיע לחרן כשהוא בן 77 [2] - 2,185 לבריאת העולם. עבד שבע שנים למען נשותיו, עוד שבע שנים בנה את משפחתו ונולדו לו 11 בנים ובת ולאחר שש שנה נוספות - סל הכל עשרים שנה, הוא בקש :"וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי" (ל',ל') ואכן בשנת 2,205 יעקב אבינו יצא חזרה לארץ כנען. מרכז הפרשה היא בבניית משפחתו של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו: מלאה אימנו נולדים לו : ראובן, שמעון, לוי, יהודה ולאחר שנתיים גם יששכר, זבולון ודינה אחותם. בינתיים השפחות של האימהות יולדות: בלהה - דן ונפתלי וזלפה - גד ואשר והבן האחרון הנולד בפרשה זו הוא יוסף הנולד לרחל אימנו. בפרשה הבאה יושלם מספר בני ישראל, כאשר יוולד לרחל אימנו בנימין. רש"י כתב על ד"ה "כָּל-הַנֶּפֶשׁ לְבֵית-יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (מ"ו,כ"ז). תוכן הפרשההפרשה מתחלקת לחלקים הבאים:
חלום יעקב
בתחילת הפרשה הקב"ה מתגלה ליעקב ומראה לו סולם שראשו מגיע השמיימה כאשר מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. במהלך החלום הקב"ה מחזק את רוחו של יעקב הבורח מאת עשיו אחיו ומבטיח לו שהוא ישמור עליו ויחזירהו בשלום למולדתו וירבה את זרעו ושהוא וזרעו יירשו את הארץ. בעקבות החלום, יעקב מקים מצבה במקום וקורא למקום בית אל מכיוון שהוא מבין כי מדובר ב"בית אלוהים" ו"שער השמיים". יעקב נודר נדר כי כאשר ישוב אל ביתו לאחר המסע לחרן הוא יעבוד את ה' במקום שבו הקים את המצבה ויפריש לקב"ה מעשר מכל רכושו. והיה זרעך כעפר הארץבפרשה, הקב"ה מברך את יעקב בזרע רב ועצום, אבל בניגוד לברכה לאברהם שהובטח לו זרע "ככוכבי השמיים", יעקב מקבל ברכה מעט אחרת-"והיה זרעך כעפר הארץ". ברובד הפשט שתי הברכות שוות ומדברות על זרע רב, אבל האם לא היה אפשר למצוא ברכה טובה יותר לריבוי צאצאים מאשר עפר? תוספות ברכות יז א מפרש את הברכה הנאמרת בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה" ומסביר שאין הכוונה שעל האדם להיות שפל כלפי הכל, אלא להיפך יש בכך ברכה- "מה עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי לא יכלה לעולם כמו שהוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ". משמעות ברכת ה' ליעקב היא ברכת חיי הנצח לעם היהודי. במהלך ההיסטוריה אומות ועמים קמו ונפלו ורק העם היהודי, הנרמס כעפר, הוא שלבסוף שרד עם לימינו. באותו האופן, הרמב"ם באיגרת תימן, כתב ליהודים שנאלצו להתאסלם מפחד המוסלמים. הוא שולח להם שכשם שיעקב בורך "והיה זרעך כעפר הארץ" כן גם הם עתידים לגבור על אויביהם "כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו, ויישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו". התחת אלוהים אנכילאחר שרחל לא מצליחה ללדת, היא פונה אל יעקב ומבקשת ממנו בפשטות שיתפלל עליה. אמנם, למרות המצב הקשה בו רחל הייתה, יעקב עונה לה קשות "התחת אלוהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן?!". חז"ל במדרש בראשית רבה עא ז גם תמהו על התנהגותו של יעקב ושאלו במדרש האם "כך עונים את המעיקות?!", ובאמת קשה להבין, מה היה רוגזו של יעקב? היא בסך הכל ביקשה שיתפלל עליה? לעשות את המעשה מתוך המניע הנכוןמי השילוח [3] מסביר שיעקב רצה לבחון האם רצונה של רחל לילדים היה מהמניעים הנכונים. קצת לפני שרחל פונה ליעקב כתוב בפסוק סיבה אחרת שעלולה להוביל לרצונה של רחל בילדים- "ותקנא רחל באחותה". רחל מקנאת באחותה ה"מוצלחת" שמצליחה ללדת כאשר היא נשארת עקרה. יעקב, שמודע לקנאה זו, רצה לבחון האם רצונה של רחל להביא ילדים הוא אכן למען האידיאל להקים את עם ישראל, או שמדובר בסך הכל ברצון לספק את הקנאה באחותה. לאחר שרחל הסכימה להכניס גם את אמתה בלהה, היא הראתה שאין מדובר בקנאה אלא בשאיפה אמיתית לבנות את עם ישראל. לאחר שהתברר רצונה של רחל, הגיעה לה גם הישועה והיא נפקדה. תכלית אף ללא הולדת ילדיםמנגד, בעל העקידת יצחק בראשית "שער-ט-(פרשת-בראשית) מפרש את העניין באופן שונה. לדבריו, יעקב כעס על העובדה שרחל תופסת את כל קיומה בהולדת הילדים ובלעדיהם חייה אינם שווים "הבה לי בנים ואם אין- מתה אנכי". בעל העקידה מסביר שיעקב רצה להוכיח לרחל שאף ללא גידול הילדים- יש לה קיום בפני עצמה. בדבריו, הוא מסתמך על המתואר בפרשת בראשית שכאשר אדם הראשון פוגש את אשתו- הוא קורא לה לראשונה אשה, ורק לאחר זמן, כאשר היא מתחילה ללדת ילדים, מתבטא בכך פן נוסף באישיות שלה והיא נקראת- חווה: אם כל חי. מכפילות השמות ניתן להבין שעל אף שהולדת הילדים מדגישה פן נוסף וחשוב באישיותה, עדיין אין זו כל מהותה והיא גם "אשה" אף לפני שהייתה "חווה". באותו האופן, יעקב מוכיח את רחל שיש לה אישיות ותכלית אף ללא ילדים, וכועס על רצונה למות בעקבות הקושי ללדת. שבת בית אלשבת פרשת ויצא היא השבת שבה היישוב בית אל הוא חוגג האת יום עלייתו לקרקע. בכך התקיימו דברי ירמיהו הנביא :"כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱ -לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת... בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַםִ וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי-אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּתָם נְאֻם -ה'" (ל"ב:ט', מ"ד). ד"ר חגי בן ארצי מהמרכז ללימודי יסוד באוניברסיטת בר-אילן כתב על הנושא: [ויקרא את שם המקום ההוא בית -אל] בעלון לפרשת השבוע. לפי חלום יעקב לעיר בית-אל יש מעמד מיוחד. כאשר יעקב מתעורר משנתו, הוא מתמלא ביראה וחרדה "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּ מָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּ קוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם -בֵּית אֱ -לֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּמָיִם" ." (כ"ח,ט"ז-י"ז) הוא מדגיש את החשיבות מיוחדת למקום הזה, המהווה נקודת חיבור בין השמים לארץ, בין העולמות העליונים לעולמות הארציים. לדעת בן ארצי:"כך מבין יעקוב אבינו את משמעות המראה של הסולם, שבו מלאכי אלוקים עולים ויורדים בין שמים לארץ". עולה השאלה הלא כל התיאורים האלה - "בית א-לקים", "שער השמים", "מקום נורא" - מתאימים לירושלים ולהר המוריה, שעליו נעקד יצחק ועליו נבנה בית-המקדש, ולא לבית-אל הנמצאת מצפון לירושלים. הרי שלמה המלך בנאומו-תפילתו בחנוכת בית -המקדש חוזר ומדגיש שרק בית-המקדש בירושלים הוא המקום שדרכו עולה התפילה לשמים; זאת נקודת החיבור בין השמים לארץ: "לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל -הַתְּפִלָּה אֲ שֶׁר יִתְפַּ לֵּל עַבְדְּךָאֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה" ([[ספר מלכים]], א, ח',כ"ט-ל"ב). בן-ארצי מציע פירוש מקורי: "המיוחד בבית-אל מופיע כבר בהבטחה לאברהם אבינו. הקב"ה אומר לאברהם בבית -אל: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן -הַמָּקוֹם אֲשֶׁר -אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה ויָמָּה. כִּי אֶת-כָּל -הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד -עוֹלָם" (ספר בראשית,י"ג,י"ד-ט"ו). הרי בית-אל הם הגוש ההררי הגבוה ביותר במרכז ארץ-ישראל, 3 ומשם ניתן לראות את ארץ ישראל כולה:
רק בבית-אל הוא יכול להבין את משמעות ההבטחה "יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". בשובו מחרן מקבל יעקב הבטחה חוזרת על ארץ -ישראל בבית -אל: "וְאֶת -הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲ רֶיךָ אֶתֵּן אֶת- הָאָרֶץ" (ל"ה,י"ב). קדושתה של בית-אל היא סמל וביטוי לקדושת הארץ, כי ממנה ניתן לראות את כל הארץ. לעומת זאת, הר המוריה הוא הר נמוך יחסית, המוקף בהרים גבוהים ממנו (הר הצופים, הר הזיתים והר ציון), שגם הם הנמוכים בהרי יהודה.והרי למדנו, ש"אין מתפללים אלא ממקום נמוך", בבחינת: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'". קדושת ירושלים א"כ היא קדושת התפילה ועבודת ה', שלא נעשית במקום גבוה אלא דווקא במקום נמוך מתוך שפלות וענווה. ומסכם: "המפגש של הר המוריה והר בית-אל בחלומו של יעקב (עפ"י המדרש שמביא רש"י) מבטא, לדעתי, את המפגש בין קדושת הארץ וקדושת התפילה. אין קניין לעם-ישראל בארצו בלי התפילה ועבודת ה', שהמוקד שלהם הוא בירושלים, ואין משמעות לעבודת ה' של עם -ישראל בלי ארץ -ישראל, אותה רואים ואליה מתחברים מבית- אל. שכר הדודאיםמדרש רבה מבאר את עניין זכותם של הדודאים. קודם כל הוא קובע שראובן נשמר מן הגזל. ר' יהודה בר' סימון ... הכל מודים, שלא הביא אלא מן ההפקר. הוא הביא אותם לאימו לפני שטעם מהם. ואז רחל מבקשת מדודאים בטענה : "המעט קחתך את אישי" . על כך אמר ר' שמעון: "לפי שזלזלה בצדיק, לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה, הוא דהיא אמרה לה: לכן ישכב עמך הלילה, אמרה לה: עמך הוא דמיך, עמי לית הוא דמיך. ממשיך ר' אלעזר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאיםונשתכרה ב' שבטים ובכורה. ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. ר' שמואל בר נחמן אמר: זו הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים, וקבורה עמו. רחל נשתכרה דודאים, והפסידה שבטים, וקבורה עמו: ובאה התוצאה: ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא אמר רבי אבהו: צפה הקדוש ברוך הוא, שלא היתה כוונתה, אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הוצרך הכתוב לומר: וישמע אלהים אל לאה. ותאמר "אלי תבא" : אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה היתה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולן. יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל בני יעקבהמדרש [4]. מספר כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".וכתוב [5]:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין"
תורשה וסביבה במעשה יעקב בצאן לבןהשיטה לפיה יעקב אבינו הרביע את צאן לבן כך, שבאופן טבעי, מוצדק וגלוי לעין, יהיה לו עדר צאן בעל תכונות ייחודיות, מעוררת עניין. נציג את שלבי הצגת הסוגיה ובהמשך את עיקרי [9] מאמרו של פרופ' יהודה פליקס המנסה להסביר מה אכן קרה, מנקודת ראות מדע הגנטיקה.
לפי תרגום יונתן בן עוזיאל :
לפי רש"י רבי עדיה גאון:
פרופ' פליקס מגדיר ביתר משמעות, בהכירו את האוכלוסייה של הבהמות בהווה:
דהיינו:
מסביר פרופ' יהודה פליקס: התוצאות שהתקבלו יכולות להיות מוסברות על ידי חוקי הגנטיקה כפי שהוגדרו על ידי גרגור מנדל. החוק הראשון קובע כי לתכונה - כמו צבע הבהמה - יש אפיונים אלטרנטיביים: אפיון אחד, דומיננטי - בולט לכל ואילו השני, רצסיבי - סמוי. במקרה שלנו: אצל הכבשים הצבע הדומיננטי הוא לבן ואצל העזים - שחורות. כאשר יעקב מציע ללבן כי הבהמות בעלי התכונות הדומיננטיות יהיו שלו הוא מקבל את ההצעה. אך יעקב עושה שימוש במידע נוסף: ידוע לו כי גם שהכבשים הלבנות והעיזים השחורות יולדות בדור הבאה בשיעור מסויים בהמות השונות מהן בצבעם - הרצסיבי - סמוי. כמו אצל בני-האדם, יש אפשרות כי להורים לבנים יוולד צאצא שחור אם בין האבות הקודמים היה הורה שחור. יתר על כן, קיים חוק גנטי נוסף, הנקרא "און-יתר להטרוזיגוט" - לפיו הבהמות שיש להן בנוסף לתכונה הדומיננטית, גם את התכונה הסמויה - העשויה להתגלות בדורות הבאים - יש להן פוריות יותר. לכך אולי התכוון מלאך האלוקים כאשר אמר ליעקב:" וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים" (ל"א,י"ב). פליקס מגדיר כי כל מלאכתו של יעקב הייתה :"רק לגלות בין הלבנים אותם בני המכלוא ורק להם עליך לאפשר להקים ולדות עם בני המכלוא. ומתוכם ייוולדו לך צאן טלואות". ולכן הוא נהג לאפשר לבהמות שבחר הריון ולאחרות - לא. וכך פעל :" וְהָיָה, בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן, בָּרְהָטִים לְיַחְמֵנָּה, בַּמַּקְלוֹת. (תוצאה חיובית - יש הריון) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן, לֹא יָשִׂים (תוצאה שלילית אין הריון}, (והתוצאה) וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. (מ"א,מ"ב). הסיכום של פרופ' פליקס הוא שאם יעקב לא היה משתמש במידע שהיה לו רק 15% של העדר היה שלו. כאשר נקט בשיטה הייחודית, אחרי שבע עונות המלטה, הגיע עדרו של יעקב - לפי הערכתו - לשיעור של 39% מהעדר. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
פרשיות השבוע - חמשת חומשי התורה
ספר בראשית: בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה, כי תשא, ויקהל, פקודי ספר ויקרא: ויקרא, צו, שמיני, תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים, אמור, בהר, בחוקותי ספר במדבר: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח, חקת, בלק, פינחס, מטות, מסעי ספר דברים: דברים, ואתחנן, עקב, ראה, שופטים, כי תצא, כִּי-תָבוֹא, נצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בחומש בראשית אשר המדבר על יציאת יעקב אבינו מחרן. |
| דבר בעיתו |
|
בית המקדש היה מקום השראת השכינה ומרכז עבודת ה'.
בית המקדש הראשון
בית המקדש הראשון היה קיים כארבע מאות ועשר שנים עד ט' באב ג'של"ח שאז נחרב בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצאר מלך בבל. בית המקדש נבנה על ידי שלמה המלך. בשבת דוד על כסא מלכותו בירושלים בארמון עשוי אבן, הצטער על כך, שהוא יושב בבית אבן, בעת שבית ה' בנוי מעצים ויריעות. לכן ביקש מאת ה', שיתן לו רשות לבנות בית מפואר כליל יופי, שיהיה במקום האוהל, ושם יקריבו ישראל את קרבנותיהם, ה' הסכים לדבריו, אך הודיע לו, שלא הוא יבנה את הבית, אלא בנו שלמה, שימלוך אחריו לאחר מותו. דוד קנה את המקום המיוחד לבנין בית המקדש, הוא גורן ארונה היבוסי. שם בנה לאחר מכן שלמה המלך את בית המקדש. החורבןבית המקדש הראשון נחרב בפועל ע"י נבוזראדן רב הטבחים. אחרי חורבן בית ראשון הוגלו עם ישראל לבבל למשך 70 שנה ואז חזרו לארץ ישראל ובנו את בית המקדש השני. החורבן מוזכר בספר מלכים: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ"[1]. בית המקדש השני
בשנת ג' ת"ח נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל. בית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנה ונחרב בשנת ג'תתכ"ט. חמשה דברים היו בבית ראשון וחסרו בבית שני ואלו הם: א. ארון, כפורת וכרובים; ב. אש מן השמים; ג. שכינה; ד. רוח הקודש; ה. אורים ותומים. בית המקדש השלישי
בית המקדש השלישי הינו בית המקדש השלישי והאחרון. בית המקדש השלישי אמור להיבנות לעתיד לבוא בגאולה. מסכת מידות
מסכת מידות הינה המסכת העשירית בסדר קדשים העוסקת במידות ופרטי בניין הר הבית ובית המקדש. במסכת יש חמשה פרקים והן:
עובדי המקדשעובדי המקדש הם:
הקורבנות
בזמן שבית המקדש היה קיים עם ישראל היו מביאים קורבנות לבית המקדש ולאחר חורבן בית המקדש הראשון והשני לא יכלו להביא קורבנות ובמקום זה התפללו. סוגי הקורבנות הם:
שלושת הרגלים
שלושת הרגלים הם הינם שלושה חגים שבהם עם ישראל עלה לבית המקדש והם: כלי המקדש
כלי המקדש הם:
שערי המקדש
ראו גםקישורים חיצונייםהערות שוליים |





























