מדוע אין פוסקים הלכה ממדרש? מה ההגדרה למדרש האם כל מה שבדברי אגדה או דווקא לספרי מדרש ? מה ההבדל בין מדרש לגמרא הרי שניהם תנאים ואמוראים כתבו?

לשואל שלום, בירושלמי (פאה פ"ב, ה"ד ובחגיגה פ"א, ה"ח) נקבע, שאין לומדים הלכה מן האגדות ומן המדרשות, כי דברי אגדה אינם כדברי שמועה, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו ואין הדברים חתוכים. ובהתאם לזה קבע הר"ן (נדרים מ ע"ב), שאין דוחים דברי התלמוד שנאמרו להלכה מפני דברי אגדה. וכן אין למדים הלכה ממדרשי אגדה במקום שחולקים על הירושלמי (יעיר אוזן מערכת א אות נד) או על התוספתא (שו"ת נודע ביהודה תניינא יו"ד סימן קסא). אבל במקומות שבהם האגדות והמדרשות אינם מכחישים את דברי חז"ל בתלמוד שלנו או תלמוד הירושלמי, אלא מוסיפים עליהם, לומדים מהם וסומכים עליהם (ספר הישר לר"ת סימן תריט, ובהרחבה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קעח). עם זאת יש אחרונים שמחלקים בין אגדות שבתלמוד, שלמדים מהן, לאגדות שבמדרשים (ספר עקרי הד"ט של רבי דניאל טירני יו"ד סימן סו), ויש מי שכתב שאין למדים כלל מאגדות, אפילו במקום שאינן סותרות את דברי התלמוד (שו"ת נודע ביהודה שם ובחוות יאיר סימן יד). ומכל מקום, מוסכם הדבר שמנהגי ישראל יכולים להילמד גם מדברי אגדה (כמבואר בשו"ת נודע ביהודה שם). בברכה נאמנה