ב"ה שלום כבוד הרב וסליחה להלן קטע מתורה תמימה האם תוכל לתת לי דוגמא לשורה זו מתוך הירושלמי (למשל 2 עדים זוממים העידו על שמעון שאכל בשר חזיר) זה שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אתה מקיים בו לא תענה תורה תמימה לא תענה ברעך. הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (פ’ שופטים), זה שאתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אתה מקיים בו לא תענה , וזה שאין אתה יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם אין אתה מקיים בו לא תענה [ירושלמי מכות פ"א ה"א] תודה ממשה

לשואל שלום, עדים שאומרים: מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה, ונמצאו זוממים. הדין הוא שלא עושים להם כאשר זממו, ולכן לא ייעשו כבני גרושה ובני חלוצה על ידי שיפסלו את זרעם להנשא לכהונה. טעם הדבר הוא, שנאמר: "ועשיתם לו...", ודורשים: 'לו' - ולא לזרעו. אם כן אין להעניש את זרעם של הזוממים בגלל עדות השקר שלהם, לכן הדין הוא שלוקים ארבעים מלקות, שנאמר: "והיה אם בן הכות הרשע". השאלה הנשאלת היא: מדוע לוקים ארבעים ולא שמונים, לכאורה מצד הדין ראוי להלקות אותם ארבעים מלקות משום "בן הכות הרשע" וארבעים מלקות נוספות משום "לא תענה", על עצם העובדה שהתגלו כעדי שקר? התשובה לכך היא, שישנה גזירת הכתוב, שעדים זוממים שאי אפשר לקיים בהם "ועשיתם לו כאשר זמם", כמו במקרה הנזכר, הדין הוא שאין לוקים גם משום "לא תענה". בברכה נאמנה