שלום! לסבתי וסבתי הי״ו יש סוכה, ברצוני לשאול על שני עניינים - הדפנות והסכך. יש דופן אחת שהיא דלת הזזה (האם נחשבת דופן?) ומולה בצד השני חומה (שהיא דופן מעולה) ובשני הצדדים ישנה יריעה שאני מתלבט אם עומדת ברוח מצויה אבל הבעיה היותר משמעותית - בכל מפגש בין הדפנות ישנו פתח (סוכה מפולשת מארבע רוחותיה) כך שבעצם אין חיבור בין שום דופן לחברתה. מה יש לעשות בנידון? אם חיבור בין הדפנות האופקיות ואנכיות ממעל לפתח (זאת אומרת שמשקוף מחבר ביניהם אותם מלמעלה) נחשב חיבור? האם ערמת כיסאות שאניח בשניים מהפתחים תועיל בזמן שהכסאות שם? (והאם הזזה של הכסאות תידרוש חידוש של הסכך בפעם הבאה) לגבי הסכך: הסכך בנוי מעשרות קרשים יעודיים ומשוייפים שמושחלים לחורים ייעודיים בשני צידי המשקוף. א) האם כשר (ובמידה ולא- האם יועיל להניח עליהם עלי דקל (וכמה?) ב) האם צריך להוציא לפני סוכות ולהשחיל מחדש ואם כן -כמה מהם? תודה רבה!!

שלום לגבי דלת הזזה – דלת הזזה, שבשעה שפותחים אותם אין די דפנות לסוכה כדי להכשירה. כתבו הפוסקים, שבזמן שהדלתות סגורות הסוכה הינה כשרה, וכאשר הן פתוחות הסוכה פסולה. ולכן יש להיזהר שהדלתות תהיינה סגורות בעיקר בעת שאוכל וישן בסוכה, כמו כן, צריך להיזהר שהדלתות תהיינה סגורות בעת ששם את הסכך. פוסקים רבים סוברים שכיון שפתיחת הדלתות והתריסים פוסלת את הסוכה, וסגירתן מכשירה את הסוכה, הרי שאסור לסוגרם ולפותחם בשבת וכן ביום טוב. ויש מהפוסקים המתירים זאת. ולמעשה לכתחילה יש להימנע מכך בשבת וביום טוב, והמיקל יש לו על מה לסמוך. לגבי דפנות הסוכה – אין לעשות את הסוכה כשבכל פינותיה יש פרצה או פתח, אלא חייבים להשאיר לפחות פינה אחת שבה שתי הדפנות מחוברות ממש (בחיבור ממשי או על ידי לבוד, היינו שהמרחק ביניהן קטן מעשרים ושלושה ס"מ), אך לא מספיקה "צורת הפתח". ואף אם עושה את הסוכה בעלת שלוש או ארבע דפנות יעשנה כך שלפחות פינה אחת תהיה סגורה כנ"ל. מקורות והרחבה המשנה ברורה (סי' תר"ל ס"ק כ"ה) מדייק מדברי הרמ"א: "דהרמ"א אתי לאשמועינן אף היכי דעושה הסוכה של ד' דפנות שלמות שאין לו לעשות פתחים בכל קרנותיה דאז לא ישאר לו שתי דפנות מחוברות יחד אבל אם ירצה לעשות פתחים בשאר קרנותיה ולהשאיר שתי דפנות מחוברות יחד אין הכי נמי דשרי". והוסיף הביאור הלכה מהפרי מגדים "ואם הפרצה היה שם בפחות מג' טפחים שרי דמחוברים מקרי ע"י לבוד". לגבי הסכך – אני מבין משאלתך, שהסכך עליו אתה מדבר הוא המכונה בהלכה "פְּלַפוֹנים". הפוסקים דנו לגבי כשרות סכך העשוי מ"פְּלַפוֹנים" (נסרים דקים מעץ). יש שהתירו זאת ללא חשש, ויש שאין דעתם נוחה מכשרותו לסכך. והמנהג בירושלים עיה"ק מקדמת דנא היה לסכך בסכך כזה על פי גדולי ירושלים, צדיקיה וגאוניה, ואין לערער אחר מנהג זה המיוסד על גדולי הדורות. ומכל מקום המסכך את סוכתו ב"פְּלַפוֹנים", צריך להקפיד על דברים מסוימים: א. מידת רוחב הפלפונים. עד רוחב ד' טפחים ומעט פחות מכך - כשר. הפלפונים שהשתמשו בהם לסיכוך בירושלים, בדור הקודם, היו יותר צרים מטפח, אלא ברוחב כחמישה או ששה ס"מ. וא"כ מצד המנהג אכן נהגו להקל בפלפונים שרוחבם פחות מטפח, וברחבים יותר יתכן ונכנס למש"כ מרן (סי' תרכ"ט סי"ח) שהמנהג להחמיר. ומ"מ מדינא היה מותר עד ד"ט. הפסקי תשובות (סי' תרכ"ט אות ט"ו) כתב: יש להקפיד שלא יהיו הפלפונים רחבים יותר מטפח (8 ס"מ), ולכתחילה נכון שיהיו פחות מ-5 ס"מ. ב. הגר"א נבנצל שליט"א [בהערות ביצחק יקרא על השו"ע (סי' תרכ"ט ס"ג)] כתב: אם מסכך בפלפונים, אם מונחים שתי "טוב" שיניח אחד ערב בתוך כל ז' טפחים אורך, וכן איפכא, שלא יווצר אויר לכל אורך הסוכה. ג. יש לסדר הפלפונים שלא יהיו צפופים צפופים מאוד, אלא ישאיר קצת אויר ביניהם, שיוכל לירד הגשם לסוכה. למעשה, נראה שאין צריך להתאמץ שלא להצמיד הפלפונים, שהרי אף אם יצמידם יוכל הגשם לירד לסוכה, שהריהם אינם חופפים באופן מוחלט זה לזה, ותמיד יש ביניהם חריצים. (רוב ככל הדברים לוקטו מתוך ספרי הרב משה הררי שליט"א, מקראי קודש – סוכות) יום טוב