שאל את הרב

עזרה לחיה גוססת

undefined

הרב עזריה אריאל

כ"ה כסלו תשע"ז
שאלה
שלום לפני כמה ימים הלכתי ברחוב וראיתי חתול שכוב על הרצפה והוא נראה מת אבל שהתקרבתי הוא הזיז את ראשו מעט וכנראה הוא גסס. בדרך כלל אני מנסה באיזשהו דרך לעזור במצבים כאלה אבל משום מה היו שם אנשים והתביישתי להתעסק עם כל העניין הזה והמשכתי ללכת. יותר מאוחר הבנתי מאיזה שכנה שהחתול מת וככל הנראה העיירה פינתה את הגופה שלו עכשיו הסיפור הזה יושב לי קצת על המצפון שלא עזרתי לחתול ואני די כועס על עצמי שהתביישתי מהאנשים ובגלל זה לא עזרתי לו. חשוב לי לציין שיש לנו בעיר עמותה של בעלי חיים שעוזרת לפעמים לחיות וכל זה ככה שלא הייתי צריך לעשות איזשהו מאמץ גדול של לקחת את החתול לוטרינר ולשלם כסף יכולתי אפילו לעשות מאמץ קטן ולהתקשר לאותה עמותה שעוזרת לבעלי חיים אבל גם את זה לא עשיתי והמשכתי ללכת. השאלה שלי היא האם הייתי צריך לעזור לאותו חתול? וגם אם לא למה אני מרגיש רע עם זה? בגלל שזה חיה לא חייב לעזור לה? אשמח לתשובה מפורטת בנושא ולא תשובה כדי לעודד אותי אלא תשובה אמיתית מה חלקי בעניין הזה וכיצד הייתי צריך לפעול תודה רבה.
תשובה
לשואל, שלום וברכה וחנוכה שמח! יישר כוח על רגישותך. לפי התיאור שלך אני בספק רב אם היית יכול להציל את החתול על ידי פנייה לעמותה כלשהי, וככל שידוע לי הגופים שדואגים לבעלי החיים לא מבצעים פעולות החיאה מסובכות בבעלי חיים משוטטים. אבל נניח שניתן היה להצילו בדרך זו: האם היית צריך לעשות זאת? לדעתי לא, מפני שאמנם מצדך מדובר בסך הכל בפעולה פשוטה, להתקשר לארגון שמטפל בזה, אבל מבחינת המטפלים מדובר בהשקעה ניכרת מעבר לגבול הסביר שעליו הצטווינו ביחס לבעלי חיים. כידוע, יש בתורה מצווה שלא לצער בעלי חיים. לדעת רוב הפוסקים פירוש הדבר שלא רק שאסור לנו לגרום צער לבעלי החיים אלא גם יש עלינו מצווה אקטיבית להפסיק את צערו של בעל חיים שסובל, כגון כשיש צורך להוריד ממנו מטען חורג (שו"ע חושן משפט סי' רעב ס"ט, ערוך השלחן שם ס"ב). יחד עם זה, אין מצווה לדאוג לאריכות ימיו של בעל חיים, כדברי הגמרא (בבא מציעא פח ע"ב): "שור - אי [כלומר, אין] אתה מצווה להחיותו... וחי אחיך עמך - אחיך, ולא שור". כלומר, לא זו בלבד שמותר לשחוט בעלי חיים לצורך האדם, אלא גם כאשר אין לאדם צורך במיתתם, אין חובה לטפל בהארכת חייהם (חתם סופר, שם). לכן, כאשר אתה רואה בעל חיים סובל ללא צורך, אם מדובר על פעולה נקודתית שניתן לעשות כדי להקל את סבלו - יש לעשות זאת. אבל אם מדובר על טיפול מתמשך להצלת חייו, בפרט כזה שדורש השקעה כספית על חשבון צרכיהם של בני אדם - אין בכך מצווה. דוגמה לכך בגמרא (שבת קנה ע"ב) האומרת שראוי להשליך בשר לכלב, אבל בתנאי שהוא בשדה, ולא בעיר, מחשש שיתמיד לבוא אליך. כלומר, טוב לעשות פעולה אקראית למען בעל חיים סובל, אבל לא צריך להתמסר עבורו. וכך פסק ב'שולחן ערוך הרב' (בעל ה'תניא', חושן משפט, הלכות עוברי דרכים וצער בעלי חיים, סעיפים ג-ד): "משום צער בעלי חיים לא חייבה תורה אלא להטריח גופו, אבל לא להפסיד ממונו, ולכן אין אדם חייב להאכיל בהמת חבירו או של הפקר משלו. ומכל מקום, נכון להשליך חתיכה קטנה לפני כלב, להדמות בדרכי הקדוש ברוך הוא שמרחם עליו... ויכנו במקל אחר שישליך לפניו, כדי שלא ירגיל לבא אצלו. אבל לטרוח בגופו חייב להציל כל בעלי חיים מצער, אפילו של הפקר...". וכך מבואר בראשונים בנדרים מא ע"ב (תוספות, רשב"א, ר"ן, ורמב"ם בפירושו לנדרים פ"ד מ"ד), שאין מצווה לרפא בהמה, ויש מהם שאמרו שזו מצווה רק משום השבת אבידה בהצלת רכוש בעליה (הרדב"ז בהל' נדרים פ"ו ה"ח כתב שזו מצווה משום צער בעלי חיים, אבל מכל הראשונים מתבאר שלא כדבריו). לכן, בהנחה שלצורך ריפוי החתול יש צורך בהשקעה ניכרת מצד בני האדם, כולל השקעה כספית לא מבוטלת, אין מצווה להשקיע בהצלתו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il