הבנתי שאין להרים סידור שנפל כאשר אני מתפלל תפילת שמונה עשרה. ומה בעניין קדושת הסידור שמונח על הרצפה?

שלום וברכה, אכן כתב המשנה ברורה (צו ז): "נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה ואי לאו הכי לא יפסיק". אם כן מבואר במשנה ברורה (מקורו בספר חסידים יח ומגן אברהם) שאם אדם יכול לכוון בתפילת שמונה עשרה - לא יפסיק בתפילתו כדי להגביה את הסידור עד סוף תפילת שמונה עשרה. ואם הוא לא יכול לכוון - יגביה בסוף הברכה. באמת יש חידוש בדין זה שלמרות שספר קדוש מוטל בביזיון על הרצפה אין להגביה אותו. הטעם הוא שתפילה בכוונה כל כך חשובה, ולכן יש להמשיך בתפילה, כדי שלא לעצור את רצף הכוונה, על אף שיש צורך להגביה סידור המוטל בבזיון. וכתב החשוקי חמד (סוטה מד:) שנראה שאם הוא נמצא במקום שיש אנשים שיראו בכך פגיעה וזלזול של המתפלל בכתבי הקודש ובסידור, יש לו בכל אופן להפסיק וזאת משום חילול ה'. כשמותר להגביה את הספר מותר גם ללכת ממקומו כדי להגביה (באר משה ג יג). הרחבה: זה לשון הספר חסידים (סימן יח): "המתפלל ונפל ספר לפניו על הארץ אם נטרד מדעתו ואינו יכול להתפלל בכוונה יגביה ויתפלל בכוונה וקודם שיגביה יסיים הברכה שהתחיל כבר. ואם הוא יכול לכוון לא יגביה הספר שהוא על הארץ שהמתפלל בכוונה נוחל חיי העולם הבא". בשו"ת להורות נתן (חלק טו סימן ה) העיר: "וצריך ביאור במה שסיים שאם יכול לכוון לא יגביה הספר שהמתפלל בכונה נוחל חיי העולם הבא, דמה זו נתינת טעם, הלא יכול להפסיק מתפלתו אחר שסיים הברכה ואז יגביה את הספר מעל הארץ, ויציל את הספר מבזיון, ואחר שהגביהו יחזור לתפלתו בכוונה. וצריך עיון". עכ"ל הלהורות נתן. יתכן שכיום שלא כל כך מכוונים בתפילה יש מקום להגביה את הסידור לכתחילה, על כל פנים בסיום הברכה. וכבר מצינו כמה פעמים בהלכה שנשתנו דיני תפילה בגלל שהיום איננו מכוונים כמו שהיו מכוונים פעם.