1. האם מותר לכרוך את רצועות התפילין על רצועת שעון היד (העשויה מעור או מתכת)? 2. האם יש דבר שבקדושה שמפסיקים עבורו בין ברכת תפילין של יד לשל ראש? כגון עניית אמן לברכה של חבר שמניח תפילין? קדיש? קדושה? קריאת שמע? 3. מתי מברך שתי ברכות ומניח תפילין אחד? במצב של חציצה ואינו יכול להניח על היד בגלל חציצת גבס או אחר? 4. לפי מנהג הספרדים מברכים שתי ברכות או ברכה אחת?

שלום וברכה! 1. מעיקר הדין, ההקפדה שלא תהיה חציצה בתפילין היא דוקא במקום התפילין עצמן וכן במקום הקשירה, דהיינו הכריכה הראשונה שקושרת את התפילין על הזרוע. בשאר הכריכות שעל הזרוע והיד אין חובה להקפיד בזה, וממילא אין חובה להסיר את השעון. אך כמה פוסקים כתבו שראוי בכל זאת להדר שלא תהיה חציצה גם בשאר הכריכות, ולכן רבים מסירים את השעון. (שו"ע כ"ז, ד; משנ"ב שם, טז; פסקי תשובות שם, ט; ילקוט יוסף שם, סעיפים ח, יא.) (לפי חלק מן הפוסקים, כאשר מדובר ברצועה מעור זוהי סיבה נוספת להקל בכך, משום שמין במינו אינו חוצץ - עיין משנ"ב כ"ז, יד.) 2. אין מפסיקים בין ברכת תפילין של יד לתפילין של ראש בשום דבר, גם לא לדבר שבקדושה. אם שומעים קדיש או קדושה באמצע, יש להאזין להם בשתיקה, אך לא לענות. גם אם אדם שומע בזמן זה ברכת תפילין מחבר, אינו עונה עליה אמן. רק אם משום מה האדם אינו מברך בעצמו את ברכות התפילין אלא יוצא ידי חובת הברכות בשמיעה מן החבר, אז יענה אמן, משום שבמקרה כזה עניית האמן אינה הפסק אלא היא כאילו מברכים את הברכה עצמה. (שו"ע כ"ה, ט-י; משנ"ב שם, לה; ילקוט יוסף שם, סעיפים נז, סב.) 3. למנהג האשכנזים, אם משום מה אדם הפסיק בין התפילין של יד לתפילין של ראש, יברך על התפילין של ראש את שתי הברכות, "להניח" ו"על מצות" (למרות שכבר בירך "להניח" על התפילין של יד, יברך אותה שוב, וגם את ברכת "על מצות") (הגהת הרמ"א לשו"ע כ"ה, ט). כמו כן, אם מסיבה כלשהי אדם מניח רק תפילין של ראש, כגון שאין לו תפילין של יד או שאין לו שום אפשרות להניח תפילין של יד, יניח את התפילין של ראש ויברך עליהן את שתי הברכות (הגהת הרמ"א לשו"ע כ"ו, ב). אם יש לו גבס (לאשכנזים): אם הגבס הוא רק במקום של הרצועות, אפילו אם זה במקום הקשירה, אבל מקום התפילין עצמן הוא ללא גבס, יניח תפילין ויברך כרגיל, ברכה אחת על של יד ואחת על של ראש (משנ"ב כ"ז, טז). אם הגבס הוא גם במקום של התפילין עצמן, יניח את התפילין על הגבס ללא ברכה, ויברך על של ראש את שתי הברכות (משנ"ב שם, יח; פסקי תשובות שם, יא). 4. למנהג הספרדים, במצב רגיל מברכים על התפילין רק ברכה אחת, "להניח", ובזה פוטרים גם את של יד וגם את של ראש. אם אדם הפסיק משום מה בין התפילין של יד לתפילין של ראש, יברך על התפילין של ראש "על מצות" (בלבד, ולא שתי הברכות) (שו"ע כ"ה, ט). כמו כן, אם מסיבה כלשהי אדם מניח רק תפילין של ראש, יברך עליהן את ברכת "על מצות" (שו"ע כ"ו, ב). וכן במצב שיש לאדם גבס על מקום התפילין של יד, יניח תפילין על הגבס ללא ברכה, ויברך על התפילין של ראש רק את ברכת "על מצות" (ילקוט יוסף כ"ז, י).