לאורך העבר עם ישראל ניצב כנגד עבודת האלילים בכך שעמנו שלל כל עבודה לפסלים וכדומה. תמיד אנו מדברים על עבודה רוחנית לקב"ה ולמרות זאת דווקא בבית המקדש שזה המקום הכי קדוש לנו ועוד יותר, בקודש הקודשים שזה המקום הכי מקודש בבית המקדש שם יש פסל של גבר ואשה (כך מתוארים הכרובים) ובנוסף שמעתי שכאשר נבוכדנצר נכנס לקודש הקודשים הוא ראה את הכרובים כגבר ואשה מחובקים. האין זו למעשה עבודת אלילים כשבקודש הקודשים, המקום המקודש ביותר לעמנו, מונח פסל? האין זו צביעות שמה שאנו מתנגדים לו אנו מבצעים בעצמנו?

עבודת אלילים היא פולחן לעצמים שהמאמינים בהם ייחסו להם כוח עצמי משלהם. הכרובים לא היו כאלו. לא האמנו שיש להם כוח כל שהוא ולא פלחנו להם. הם היו קישוט בעלמא שבא לבטא רעיון נעלה. היהדות לא פסלה מעולם קישוטים וציורים וכל אמצעי אסטטי אחר כל עוד לא ייחסו להם כוח ולא פלחו להם.