שאל את הרב

  • הלכה
  • מיסטיקה וקמיעות

כתיבת ספר פנטזיה בעל מסר אמוני

undefined

הרב שמואל אריאל

ח אב תשע"ו
שאלה
שלום לכבוד הרב, אני עבדתי על ספר מלא זמן הייתה לי עלילה סבוכה ורקומה ל-7 ספרים , כל מי ששמע את הסיפור , החמיא לי רבות , זאת הייתה עבודה קשה של שנתיים שבמהלכם כל פעם עלה עוד ועוד רעיון , העלילה מבוססת על המיתולוגיה היוונית . לפני מספר חודשים , שאלתי את כבוד הרב ברוך אפרתי האם זה מותר לכתוב עלילה המבוססת על המיתולוגיה היוונית, וזאת הייתה תשובתו. http://www.kipa.co.il/ask/show/325152-%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%94%C2%B4%C2%B4%D7%91 אחרי מספר חודשים מאז ,עד להיום הספקתי לכתוב כבר חלק נכבד של הספר הראשון מתוך הסידרה של 7 ספרים שהיו בנויים הייטב. תכננתי את כל עתידי על הסדרת ספרים הזאת. אבל אז כשהתחלתי ממש לכתוב את הספר ממילה למילה הרגשתי חרטה וכאב , כאילו אני עושה נזק עצום שלא יהיה אפשר לכפר עליו אחר כך - וזה משום לא מגאות לב , זכיתי בכישרון מאוד מבורך מאת ה’ , בכתיבה , ואני ממש כמו בגדתי בו - כי כתבתי ספר המבוסס על המיתולוגיה היוונית, וזה עורר בי בחילה ועצרתי מיד את הכתיבה , כי לא יכולתי לעשות את זה לאבא שבשמים שבחר דווקא בי בכישרון כזה , ובמקום להיטיב איתו אני בוגדת בו בעזרת מה שהוא נתן לי. אז היום אחרי שאני כבר הפסקתי את הספר לא לפני יותר ממספר ספור של ימים , ויש לי חסימה של רעיונות כי כל הזמן אני ישר חושבת על הספר שעמלתי זמן רב במשך שנתיים להיווצרו. אני החלטתי לכתוב ספר המבוסס על דמיוני,אך ביחד עם זאת נאחז בעולם הזה גם , ומדבר על הרפתקאה , ומה שאני רוצה כבודו, זה ליצור ספר שכמו שהרב ברוך אפרתי הציע לי , שבהתחלה יהיה לדמות ספקות אמוניות , ועם הזמן וההרפתקאות הפנטזיות שהוא עובר הוא רואה בברור את קיומו של האל יתברך , ושל הטוב שלו , וכן הבחירה בין טוב לרע . וכאן אני צריכה את עזרתך כבודו. אני רוצה כמה שיותר הספר יעשה טוב בעולם במיוחד אחרי שכל הרבנים אומרים לי שאין מספיק ספרי חול שמכניסים רוח בקוראים , ושומרים על שפה נקיה. אני אשמח לעצותך איזה עניינים כדאי לי להכניס? ממה להיזהר בכתיבה? ועוד , אמרתי שהספר הוא ספר פנטזיה,אז האם מותר לי לכתוב על קוסמים ומכשפות? דבר נוסף,הדמויות בספר לא יהודיות , אבל אני לא יכתוב על כנסיות או חגים נוצרים , אלא רק נגיד שהם התפללו לפני האוכל,האם מותר? וכל עצה , הערה והארה תתקבל בהמון שמחה והערכה. כמו שאתה רואה גם כתיבת שאלה אצלי זה כמו כתיבת ספר , אז אני מתנצלת מראש. תודה מראש על תשובתך כבוד הרב!
תשובה
שלום וברכה! אפתח בנקודות ההלכתיות שהעלית: לגבי כתיבה על קוסמים ומכשפות - אין בכך איסור. אסור כמובן לעסוק במעשי כשפים (בין לסוברים שהכשפים הם מציאות ממשית, ובין לסוברים שזהו דמיון ואחיזת עיניים בלבד - עייני למשל רמב"ן דברים י"ח, ט, ולעומתו רמב"ם הלכות עבודה זרה י"א, טז), אולם אין איסור לכתוב על כך, כל עוד אין בכתיבה הזו חשש שאנשים יימשכו למעשים שליליים או אמונות שליליות. כך למשל, בסיפורי ר' נחמן מברסלב ישנם גם תיאורים של מעשי כשפים (כגון במעשה מחיגר, ומעשה מבן מלך שהיה עשוי מאבנים טובות), ומדובר בסיפור דמיוני שלא אירע מעולם, אלא שמטרתו של הסיפור היא להעביר מסר רוחני. לגבי הזכרת מנהגים נוצריים - גם בכך אין איסור, כל עוד מזכירים אותם באופן סתמי ולא באופן שמייחס חשיבות או קדושה למנהג הזה (שולחן ערוך יו"ד קמ"ז, ב. ובמקורות רואים לא פעם שמזכירים תיאור של מנהגי הגויים, גם כאשר אין בכך צורך הלכתי ישיר, אלא בדרך סיפור עובדתי). לגבי עצם המגמה של הספר, אנסה להציג כמה מחשבות: כתבת: "שבהתחלה יהיה לדמות ספקות אמוניות , ועם הזמן וההרפתקאות הפנטזיות שהוא עובר הוא רואה בברור את קיומו של האל יתברך...". אבל השאלה היא, כיצד אותה דמות תכיר בקיום הבורא? אם למשל יתרחשו לגיבור ניסים, או אירועים מופלאים של השגחה פרטית - האם סיפור כזה יגרום לאנשים להתחזק באמונה? הרי הקורא יודע שמדובר בסיפור של פנטזיה, שלא היה ולא נברא, ולפיכך, כמו שהקסמים והכשפים המתוארים בספר הם רק דמיון ולא מציאות, כך גם הניסים ואירועי ההשגחה יקוטלגו אצל הקורא כדמיון בעלמא ותו לא. אם מספרים לאדם מעשי ניסים או השגחה פרטית שאירעו באמת, זה מחזק אצלו את האמונה; אבל אם מספרים לו מעשים כאלה שהם רק פרי הדמיון, אז במה זה מחזק את האמונה? ייתכן שבזמן הקריאה תתעורר אצלו חוויה רגשית של גדלות הקב"ה, אבל לאחר הקריאה הוא יחזור למציאות ויידע שכל הספר הוא דמיוני, אז מה יישאר לו? ניתן להציע כמה דרכים שאפשר ללכת בהן: אפשרות אחת היא שהדמות תפגוש את התגלות הקב"ה לא רק במעשי ניסים וכדומה שתיצרי מפרי דמיונך, אלא גם (ובעיקר) בדברים מציאותיים שהקורא מכיר כעובדות ממשיות. למשל, שהגיבור ייפגש בחכמה שבטבע, או יתבונן בהתגלות הקב"ה בהיסטוריה (כגון שיבת עם ישראל לארצו, שהיא תהליך היסטורי מופלא שאין לו תקדים, והתהליך הזה אף נחזה מראש על ידי התורה והנביאים). באופן זה, הקורא יישאר עם סיפורים דמיוניים של קסמים וכשפים, ולעומתם התגלויות ממשיות של הקב"ה בטבע ובהיסטוריה, וזה יחבר אותו אל האמונה. אפשרות אחרת היא, להשתמש באירועים של ניסים והשגחה שבאמת אירעו במציאות, כגון יציאת מצרים ומעמד הר סיני וכדומה. ניתן להעמיד אירועים גדולים אלה מול מעשי הכשפים, ולהראות את ההבדל הגדול שביניהם (כגון שהכשפים מתיימרים לעשות מעשים פרטיים לאדם מסויים, ואילו הקב"ה חולל ניסים גדולים לעם שלם, וכדומה). אבל דרך זו מוגבלת בתועלתה, משתי סיבות: א. היא תלויה בכך שהקורא אכן מאמין ביציאת מצרים ומתן תורה וכדומה, דהיינו שהיא בעצם משכנעת את מי שכבר משוכנע. ב. עלולה להיווצר אצל הקורא תפישה, שהיתרון של הקב"ה לעומת הכשפים הוא רק יתרון כמותי, שהם עושים מעשים קטנים והקב"ה עושה מעשים גדולים, אז הקב"ה חזק יותר, אבל זה כביכול באותו מישור ולא הבדל מהותי. דרך שלישית היא להראות את ההבדל שבין האמונה בה' לבין מעשי הכשפים למיניהם, במישור המהותי ולא רק במישור הכוחני. דהיינו שלא רק שהקב"ה חזק יותר מן המכשפים ועושה ניסים גדולים יותר, אלא שיש הבדל מהותי בין האמונה בה' לבין האמונה בכשפים. מאמיני הכשפים עסקו בהם לתועלתו של האדם, הם ניסו לנצל את הכוחות הנסתרים כדי להשיג את מטרותיהם. בדרך הזו, האדם אינו נדרש לשנות את אורחות חייו וההתנהלות המוסרית שלו וכד', אלא רק לבצע טכניקות מסויימות שעל ידיהן הוא יתחבר אל הכוחות הללו וישיג מהם את מבוקשו. בעוד שהאמונה מציבה לאדם ייעוד ותכלית בחייו, דורשת ממנו דרישות ומכוונת אותו לאורח החיים הנכון, ורק באופן נלווה לכך גם מתרחשים ניסים בשעת הצורך. ביטוי חזק לכך מופיע בפרשייה האוסרת את הכשפים: דברים י"ח, ט-יט (ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: (יז) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ: לכאורה, הפרשייה מעמידה את המכשף ואת הנביא כמקבילים זה לזה - הגויים שומעים למכשפים ולקוסמים, ואילו אנחנו שומעים לנביאים. אבל יש לשים לב להבדל הגדול שביניהם: האדם הולך אל המכשף כדי להשיג את רצונו. הוא "שומע לו", במובן שהוא מקבל מן המכשף את המידע שמעניין אותו. המטרה שלו היא להצליח בענייניו, והמכשף רק מהווה כלי עזר לכך. ואילו אצל הנביא זה להפך - הנביא בא אל האדם ומשמיע לו את דבר ה'. האדם "שומע לו" במובן של שמיעה בקולו, שהאדם חייב לציית לדבר הנביא ומי שלא יציית ייענש. הנביא לא נועד להודיע את העתידות או לחולל פלאות, כמו המעוננים והקוסמים, אלא הוא נועד להנחות את העם לדרך מסויימת. גם נבואות הנביאים לגבי העתיד, הן בדרך כלל בהקשר רוחני ומוסרי, כתוכחה לעם כדי שישובו בתשובה או כעידוד לעם שלא יתייאש בגלות. אכן לעיתים הנביא גם מודיע לשואליו דברים נסתרים ואף מחולל ניסים שנועדו לפתור בעיה מעשית, אבל לא זה עיקר תפקידו, אלא ההדרכה הרוחנית והחינוכית. הצבת הדגם הזה של הנביא כדמות רוחנית לעומת הקוסם כדמות כוחנית ותועלתית, יכולה אולי להוות בסיס לספר פנטזיה שיחנך לאמונה. בהצלחה רבה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il