שלום לרב אני ילד דתי ממשפחה דתית אבל יצא ועבדתי עבודה זרה מאותו רגע שזה קרה אני אוכל את עצמי על זה כל היום חושב על זה בחרטה גמורה עשיתי את ארבעת השלבים לסליחת עוון חרטה שזה כבר יושב עליי כמה ימים טובים עזיבת החטא שזה עשיתי כמובן ולא אעשה עוד וידוי עשיתי כמה פעמים גם בקריאת שמע שעל המיטה וקבלה ולעתיד פשוט לא לעשות את זה יותר לא משנה מה קורה אבל זה לא הספיק לי קראתי כל מיניי דברים ורציתי לבדוק אם ה סולח חלק מהרבנים אומרים שכן מספיק רק לעשות וידוי וחלק אומרים שאחרי המוות אבל אני מתקשה להבין את זה כי גם כעס זה עבודה זרה בכל אופן הם לא מכירים את המקרה שלי הם אומרים בכלליות רציתי לדעת מה אתה אומר הרב האם ה ימחל לי אני כבר כמה ימים חושב רק על זה כל היום וכבד לי על הלב שיש סיכוי כזה שה לא ימחל לי. אציין שאני כהן. תודה מראש הרב.

שלום וברכה, אינני יודע אם באמת עבדת עבודה זרה גמורה. בכל אופן, לאחר שאדם עושה תשובה גמורה, בודאי שהקדוש ברוך הוא סולח לו והוא אהוב ונחמד לפני הקדוש ברוך הוא (רמב"ם הלכות תשובה פרק ז הל' ד-ז). אפילו אדם שהיה רשע גמור והרהר תשובה בליבו באמת - נקרא צדיק גמור (קידושין מט:). לכן מי שאמר לך שהקב"ה לא יסלח לך - טעה טעות חמורה. אמנם חוץ מהתשובה יש גם צורך בכפרה. לפי גודל החטא יש צורך בכפרה יותר גדולה. מי שעובר על עבירה שעונשה כרית או מיתת בית דין (כמו עבודה זרה) - ההלכה היא שתשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו את הכפרה, ואין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין (רמב"ם תשובה א ד). אך כבר כתב המבי"ט (בית אלוקים שער התשובה סוף פרק ב) שבזמן הזה שאין גילוי שכינה בישראל העבירה פחות חמורה, ואין הכרח בייסורים גם על עבירות חמורות. דברים אלו של המבי"ט נאמרו לפני כמה מאות שנים. קל וחומר כפול ומכופל שהיום שיש הרבה בלבול ופיתויים, וחשיפה לתכנים שליליים - הכפרה היא קלה יותר. ואפילו בדורות הקודמים שהיה גילוי שכינה והיה צורך בכפרה יותר גדולה - כאשר האדם עשה תשובה מאהבה, הרי שהזדונות נהפכו לזכויות והתשובה הועילה לכפר על החטאים החמורים ביותר גם ללא ייסורים (ספר חרדים פרק סה, רי"ף על עין יעקב יומא פו. עולת ראיה ח"ב עמ' שנז). ציינת שאתה כהן. לאחר שעשית תשובה שלימה אתה יכול לשאת כפיים (רמ"א קכח לז, כף החיים קכח ריט). סוף דבר, תחזקנה ידיך. תדע שמעלת בעלי תשובה גדולה מאד מאד. וחשוב לא רק להצטער על החטא אלא בעיקר לשמוח על כך שזכית למצוא את הדרך חזרה לקדוש ברוך הוא. הרחבה: זה לשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז הלכה ד): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם". ובהלכה ו כתב: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה' ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק החוטאים בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים שנאמר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונאמר ביכניהו ברשעתו כתוב את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני וגו' וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם". ובהלכה ז כתב: "כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו' והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות". עכ"ל הרמב"ם. אך לגבי כפרה כתב הרמב"ם (תשובה א ד): "אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". ואף שלמדנו בגמרא (קידושין מט:) שמועילה הרהור תשובה כדי להיחשב צדיק גמור, ביאר המנחת אשר (מועדים, יום כיפור): "ואמרתי בזה, דבאמת שני פנים יש בתשובה כנגד שני פנים שבחטא, דהלא החטא מחייב והחטא גם מזהם ומטמא, החוטא מתחייב בעונש על חטאו, אך נפשו גם נפגמת ומזדהמת וכדברי הנביא "רחצו הזכו" (ישעיהו א' ט"ז), "הסירו הבגדים הצואים מעליכם" (זכריה ג' ד') וכדו' במקומות רבים. וכנגד שני הפנים שבחטא יש שני פנים בתשובה, התשובה מכפרת על חיוב החטא, והתשובה מטהרת מטומאת החטא, וכל זה מבואר במקרא מלא (ויקרא ט"ז ל'): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", הרי ששתים הם עניני התשובה, הכפרה והטהרה. ונראה דחלוקי כפרה יש, אבל לא מצינו חלוקי טהרה, כתיב "מכל חטאתיכם לפני ה', תטהרו", ואין הטהרה תלויה אלא בלבו של אדם, ובחלק זה מהני התשובה על כל העוונות כולם, וכן הוידוי אינו מעכב אלא את כפרת התשובה אבל לא את טהרתה. ואם עשה החוטא תשובה שלימה לפני המקום נעשה טהור וקדוש אף ללא וידוי וללא יסורים, אף שעדיין לא נתכפר מהחיוב שהתחייב על ידי חטאיו." כתבנו בשם המבי"ט שכאשר אין גילוי שכינה בישראל אין צורך בכפרה של יסורים וכדומה. יש להוסיף שבדורות האחרונים יש בלבול גדול ביותר, ואנשים שעוזבים את דרך התורה היום הם קרובים לאונס. כך כתב מרן הראי"ה קוק (אגרות הראיה קלח): "אבל אם יחשוב כת"ר כרב המון הלומדים, שראוי בזמן הזה לעזוב להפקר את אותם הבנים אשר סרו מדרכי התורה והאמונה על-ידי זרם הזמן הסוער, הנני אומר בפה מלא שלא זו הדרך אשר ד' חפץ בה. כשם שכ' תוס' סנהדרין כ"ו ע"ב ד"ה החשוד, דיש סברא לומר דלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס, משום דיצרו תוקפו, וכה"ג שכ' כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין, שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין, כן היא ה"שפחה בישא" של זרם הזמן, שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן, שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה. הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון". ובשו"ת מנחת אשר (ח"א סי י) פסק על פי החזון איש שיש להחשיב את החילונים בימינו כתינוקות שנשבו. עוד הוסיף בעל פה שאפילו מי שגדל בבית תורני ועזב נחשב כתינוק שנשבה (https://www.youtube.com/watch?v=shgU33pVurs&list=PLi7_TRr4YEVgP_eD5Ob__MLjr0HzpGB2d&index=5 – דקה 18-19).