שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גוים והיחס אליהם
קטגוריה משנית
undefined
שאלה
לכב’ הרב שלום, כיצד ניתן להאזין למוזיקה או לראות יצירת אמנות שיצר נכרי בלי לעבור על איסור "לא תחנם - לא תתן להם חן"? ואם לא, האם כששומעים לחן יפה (בלי מילים) בלי לדעת מהיכן הוא יש לחשוש שחיברו גוי? וגם אם כן, האם יש לחוש שהלחן הוא של עבודה זרה? בתודה מראש
תשובה
ב"ה שלו' א. לראשונים ולפוסקים רבים, עיקר האיסור אינו אמור אלא בעובדי עבודה זרה, זאת בעוד שרוב-ככל הגויים בימינו אינם "אדוקים בדתם" ולכך אינם מוגדרים "עובדי עבודה זרה". ב. לא מעט פעמים מצאנו בחז"ל דברי שבח למעשיהם של גויים. כך למשל, הבבלי (שבת לג ע"ב) מספר על רבי יהודה שאמר על האומה הרומאית: "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות", וגם אם עמיתיו חלקו עליו, עדיין כבודו של רבי יהודה במקומו מונח. זאת ועוד, הירושלמי (עבודה זרה פ"א ז ע"ב - ח ע"א) מתאר "מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה ... ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו". ואף להלכה (שו"ע יו"ד קנא, יד) נפסק כי אומנם "אסור לספר בשבחן, אפילו לומר כמה נאה נכרי זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר". ועוד: (שו"ע או"ח רכה, י): "הרואה... בריות נאות, אפילו עכו"ם... אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו". אמת, פוסקים ומשיבים נתנו דעתם לשאלה כיצד הדבר מתיישב עם איסור "לא תחנם" והציעו מספר הבחנות. בכל שקשור לענייננו, הרי שבשו"ת תשובות והנהגות (חלק ד סימן קצז) הבחין בין שבח לאדם עצמו ובין שבח לחכמתו: "בלשון חז"ל וש"ע מצינו איסור זה רק כשמשבח מעשיו או מחבב דבריו או כמה הוא נאה, ולא מצינו להדיא איסור לשבח אותו בחכמתו, ואדרבה חז"ל אומרים חכמה בגויים תאמין, והחושב שאין חכמה באומות העולם הוא טועה, וכן מצינו שהרמב"ם משבח מאד את אריסטו מפני חכמתו, ומשמע שזה אינו בכלל האיסור. ויש לומר הטעם דדוקא כשמשבח אותו מפני יופיו או מעשיו ודבריו מצוי שיבוא עי"ז לידבק בו ולחפש קירבתו ולכן התורה אסרה, אבל אם משבחו רק בחכמתו, יבוא לכל היותר עי"ז לשמוע ממנו חכמתו וע"ז לא חששה תורה כ"כ... וע"כ לא חיישינן, וד"ז צ"ב. אמנם למעשה נאה ויאה הדבר כשמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול, כדאי להוסיף "לא כגדולים שלנו", ובזה ודאי אין האיסור, וכלשון החינוך הנ"ל, ומרומם ומקדש בזה שם שמים". דומה שדברים אלה נכונים גם לגבי יצירות אמנותיות, בוודאי כאשר השבח מוסב ומודגש כלפי היצירה, ובדבר זה אין איסור "לא תחנם". אגב כך לא למותר לציין שעל מרן הראי"ה קוק זצ"ל מסופר שאחר שב"תקופת לונדון" שלו, אשר שביקר בגלריה האמנותית שבמוזיאון הבריטי ונחשף ליצירותיו המרשימות של הצייר ההולנדי רמברנדט - שמן הידועות הבלטתו את מוטיב האור לעומת חושך וצל - התבטא הרב זצ"ל ואמר שביצירות אלו יש משהו מאותו "אור הגנוז שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא" ! כדי כך. סוף דבר, דומה שנכון להודות לקב"ה שזיכה אותנו בקרוצי-חומר שמסוגלים להביא לידי ביטוי עושר אמנותי משובב נפש המרומם רוחו של אדם. עם זאת, יודגש כי כמובן שכל הנ"ל אינו אמור ביחס ליצירות שיסודן ועיקר עניינן עבודה-זרה, חלילה.
לחץ כאן לשליחת שאלה בהמשך לשאלה זו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il